ת"פ 39390-04-12

תקציר

גזר הדין המדובר מתייחס לקבוצה של חמישה נאשמים המואשמים בעבירות שונות, בהן סיכון חיי אדם וחבלה בזדון, בקשר לאירוע שהתרחש ב-20 ביולי 2009. כתב האישום נגד ארבעה מהנאשמים, שהיו קטינים בעת ביצוע העבירה, הוגש מכוח סעיף 14 לחוק הנוער, המאפשר להעמיד לדין קטינים מעל גיל 18, גם אם חלפה שנה מביצוע העבירה, בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה. הנאשם החמישי היה בגיר בעת ביצוע העבירה. חל שיהוי ניכר מצד התביעה בהגשת כתב האישום, כאשר האירוע התרחש ביולי 2009, וכתב האישום הוגש רק באפריל 2012. כמו כן, כתב האישום נמחק פעמיים בשל כשלים באיתור הנאשמים, שהובילו לאישורים מרובים של היועץ המשפטי לממשלה לפי סעיף 14 לחוק הנוער. ההגנה טענה כי היו אי סדרים בהליך קבלת ההחלטות של התביעה, שהובילו לבקשה לביטול כתב האישום. בית המשפט, שהסכים כי השתלשלות האירועים אינה שכיחה, הורה לתביעה לנמק בכתב את החלטת המשנה לפרקליט המדינה לאשר את הגשת כתב האישום, במיוחד נוכח השיהוי והצורך באישורים מרובים. לתביעה ניתנה ארכה עד 27 במאי 2013 לספק נימוקים אלה, כאשר לנאשמים ניתנה עד 2 ביוני 2013 להגיב, ולתביעה עד 5 ביוני 2013 להשיב. בית המשפט הדגיש את מעמדו המיוחד של סעיף 14 לחוק הנוער, הקובע פרק זמן קצר יחסית להעמדה לדין של קטינים, ואת הצורך לוודא כי הטעמים לחריגה מכך יתבררו. פסק הדין מאפשר אפוא להגנה גישה לרציונל התביעה העומד מאחורי החלטתה ומעכב את ההכרעה בטיעונים המקדמיים עד לאחר שהנמקה זו תינתן ותגיב על ידי ההגנה.