עמ"ש 24486-11-19

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור על החלטת בית משפט קמא שלא למנות מנהל עיזבון קבוע לעיזבון הנדון. המערערים, שיש להם תביעה בלתי פתורה נגד העיזבון, אינם נחשבים לחייבים ולכן אין להם זכות לדרוש מידע על נכסי העיזבון או להתערב בפרטיות היורשים. לטענת בית המשפט, זכותם של המערערים לתבוע אינה מקנה להם זכויות יתר כמו החייבים המוכרים, כמפורט בחוק הירושה. בית המשפט מדגיש כי דרך הפעולה הראויה של המערערים תהיה לבקש סעד ביניים בהליך הבוררות, והימנעותם מכך אינה יכולה להצדיק מינוי מנהל עיזבון. מכיוון שהיורשים ידועים ואין מחלוקת ביניהם, בית המשפט רואה במנהל עיזבון קבוע מיותר ומכביד כלכלית. פסק הדין גם שולל את האפשרות לחקור בחקירה נגדית את מצהירי המשיבים, שכן הוא אינו נדרש להכריע בשאלה המשפטית של מינוי מנהל עיזבון. בית המשפט מגיע למסקנה כי ניסיונם של המערערים לקבל גישה למידע על העיזבון באמצעות הליך זה אינו ראוי ועליהם לבקשו בהליך הבוררות. לבסוף, בית המשפט מציין כי עיכוב חלוקת העיזבון עלול לגרום נזק משמעותי ליורשים, ועל כן הערעור נדחה, כאשר המערערים חויבו בהוצאות בסך 30,000 ₪.