רע"פ 8172/10

תקציר

לאחר עיון בבקשה ובפסקי הדין שקדמו לה, דחה בית המשפט את בקשת הדחייה, והגיע למסקנה כי טענות המבקש בדבר חומרת עונשו אינן מציגות כל סוגיה משפטית או ציבורית המצדיקה ערעור נוסף. משקבע בית המשפט המחוזי כי עונש מאסרו של המבקש העולה על שישה חודשים שולל את האפשרות של עבודות שירות, הרלוונטיות של החלטת הממונה וכל הבסיס שנותר לבקשה התערערו. התקדימים המשפטיים הקיימים מצביעים על כך שטענות הנוגעות לחומרת הענישה בלבד אינן מספיקות לערעור, אלא אם קיימת חריגה משמעותית מנורמת הענישה המקובלת. במקרה זה לא נמצאה חריגה כזו, למרות פער הענישה בין בתי המשפט. ערכאת הערעור הגיעה למסקנה כי העונש שניתן בבית משפט השלום היה מקל באופן בלתי ראוי בהתחשב באופי העבירות, בעברו של המבקש ובערעורים הפרוצדורליים. הושם דגש על הצורך בגמול ובהרתעה, שכן מאסרו הקודם ומאסרו על תנאי התבררו כבלתי יעילים. בעוד המבקש הראה כוונה מסוימת לתקן, עליו לרצות את עונשו כפי שנקבע. לפיכך, הבקשה נדחתה, ובוטלה שהות קודמת בביצוע עונשו, המחייבת את המבקש להתחיל לרצות את עונשו ביום 23.12.2010. ההחלטה ניתנה ב-11 בנובמבר 2010.