עמ"ש 41403-12-10

תקציר

פסק הדין דן בערעורים שהגישו הבעל והאישה בסכסוך זוגי על מזונות. האישה טענה כי ערכאת הערעור אינה יכולה להתערב בממצאים העובדתיים של בית הדין הפרוצדורלי, שהורה לבעל לשלם מזונות, אלא אם מדובר במקרה חריג, והמקרה הנוכחי אינו זכאי. בית הדין הסכים וקבע כי לא יתערב בגובה המזונות שנפסקו לאישה ולבת, מה גם שהבעל לא סיפק כל הוכחה למצוקה כלכלית. יתר על כן, בית המשפט קבע כי אין לחייב את האישה למכור את רכושה לכיסוי הוצאות המחיה וכי לא ניתן להתעלם לחלוטין ממצבו הרפואי של הבעל בבואו לבחון את יכולתו לשלם מזונות. עוד ציינו השופטים כי פרידתם של בני הזוג, שנמשכה קרוב לחמש שנים, וחלוקת הרכוש המשותף ביניהם, הצביעו על כך שהנישואין הסתיימו, וסירובה של האישה להתגרש נבע ככל הנראה משיקולי מזונות. למרות שהחוק מזכה את האישה במזונות למרות הפירוד, בית המשפט יכול לשקול זאת בבואו לקבוע את הסכום, וכך עשה, בהתחשב בפער הכלכלי העצום בין הצדדים. עוד צוין בפסק הדין, כי ערעורו של הבעל בדבר זמינות הרכב לשימושה של האישה לא נדון על ידי בית משפט קמא, ועל כן גם ערכאת הערעור לא יכריע בו, והציע כי האישה תוכל לפנות לבית משפט קמא אם הצדדים לא יצליחו להגיע להסכמה. השופט ישעיהו שנלר הציע לדחות את שני הערעורים, בכפוף להוראת זמינות הרכב, וכי כל צד יישא בהוצאותיו, הצעה מוסכמת על השופטים ד"ר קובי ורדי ורות לב הר שרון. עוד נקבע בפסק הדין כי המזכירות תחזיר את הפיקדונות לכל צד ותמסור העתקים מפסק הדין לעורכי דינו.