בג"צ 134/76

תקציר

העותר, סטודנט למשפטים באוניברסיטת תל אביב, ביקש לקצר את תקופת התמחותו כעורך דין בשל שירותו הצבאי במלחמת יום הכיפורים. לטענתו, הכללים שנקבעו על ידי המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין חורגים מחוק לשכת עורכי הדין (הוראת שעה), תשל"ה-1975, שמטרתו להקל על דרישות הרישום והבחינה לחיילים משוחררים. בג"ץ קבע כי יש לפרש את המונח "נבצר" בחוק כ"נבצר ממנו להירשם או לגשת לבחינות מסיבה מכרעת או חשובה". בית המשפט קבע כי סמכותה של המועצה לקבוע "תנאים וסייגים" בחוק כוללת הן התניית השימוש בזכות והן היווצרות הזכות עצמה. בעוד שבית המשפט הכיר בכך שעשויים להיווצר מקרי גבול, הוא הדגיש כי סמכותו להתעלם מחקיקה חייבת להיות מופעלת במסגרת החוק. השופטים הסכימו כי מצבו של העותר מצער, אך אינו מצדיק התערבות בהליך החקיקה. זאת ועוד, בית המשפט דחה את טענת העותר כי יש לחשב את תקופת ההתמחות שלו מיום שהחל לעבוד עם מאמן, שכן היא נדרשת לפעול בהתאם להוראות תקנון לשכת עורכי הדין. לבסוף, הזכיר בית המשפט כי סמכותו להתערב למען הצדק צריכה להיות מופעלת במסגרת החוק. העתירה נדחתה והצו המותנה בוטל.