ת"א 1765/03

תקציר

המבקשת ביקשה לאשר תביעה ייצוגית בסך 50 מיליון שקל נגד שמונה יבואני רכב. המבקשים טענו כי המשיבים הטעו אותם ונהגו כלפיהם ברשלנות בעת גביית מס בולים על רכיב המע"מ ממחיר הרכב, ולפיכך גרמו להם נזק מתשלום יתר של המס. לטענת המבקשים, היה על המשיבים להימנע מגביית מס הבולים לאחר שבית המשפט המחוזי קבע כי גבייתו אינה חוקית, או לכל הפחות להסב את תשומת ליבם של הרוכשים לקיומו של פסק הדין. המשיבים טענו כי הם שימשו רק "צינור" להעברת מס הבולים מהרוכשים למדינה, וכי הם פעלו בהתאם להנחיותיה המפורשות של המדינה בנושא, ולכן אין להטיל עליהם אחריות. בית המשפט קבע, כי למבקשים לא קמה עילת תביעה כנגד המשיבים. התנהלות המשיבים הייתה סבירה שכן מילאו אחר הוראות המדינה לגביית מס הבולים, ועמדת המדינה כי יש לגבות את המס הייתה כדין. למשיבים לא הייתה ברירה מעשית אלא לגבות את המס כפי שעשו, והמבקשים לא נפגעו מכך שהמשיבים לא יידעו אותם על המחלוקת המשפטית בנוגע לגביית המס. סוגיית מס הבולים לא הייתה "עניין מהותי בעסקה" ולכן לא הייתה הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן. מכל מקום, המבקשים לא הוכיחו כי נפגעו מהתנהלות המשיבים, ועל כן יש לדחות את התביעה לפיצוי כספי. בית המשפט הדגיש כי תכליתם של חוק הגנת הצרכן וחוק התובענות הייצוגיות אינה לחול על המטריצה העובדתית של מקרה זה. מאחר שלמבקשים לא הייתה עילה לנקוט בהליכים משפטיים נגד המשיבים, השאלה האם התובענה הייצוגית עוקפת את חסינות המדינה מפני תביעה כזו התיישנה. המחלוקת האמיתית של המבקשים הייתה עם המדינה בנוגע לגביית מס הבולים, והיה עליהם לתבוע את המדינה במישרין ולא להשתמש במשיבים כמיופה כוח. המשיבים נדרשו לשלם למבקשים הוצאות משפט בסך 85,000 ₪.