ע"א 2051/16

תקציר

במקרה של החזרת ערבות בנקאית וניירות ערך אחרים, נדרש בית המשפט לקבוע האם הערבות הבנקאית שהופקדה חוסה תחת תקנה 364(א) או 364(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. פסק הדין הבהיר כי ערבות בנקאית יכולה להיות מסווגת כ"ערבות" או כ"בטוחה", בהתאם לניסוח הצו שניתנו ופרשנותו. במקרה ספציפי זה הגיע בית המשפט למסקנה כי הערבות הבנקאית שימשה כבטוחה ולא כערבות צד ג', שכן היא הוצגה כחלופה להפקדת מזומן. משכך, הבקשה להשבת הערבות הבנקאית נענתה בחלוף התקופה הקבועה בתקנות. אשר לערבות צד ג', דחה בית המשפט את בקשת המשיב להאריך את המועד להחזרת הערבות, שכן הם לא עמדו בקריטריונים של הצגת "טעמים מיוחדים" בתוך פרק הזמן הנדרש של שישה חודשים הקבוע בתקנה 371(ג). לא הוצגה כל ראיה קונקרטית לנזק הנובע מהצו על ידי המשיב, וחלף די והותר זמן להגשת תביעה מתאימה בגין נזקים נטענים. זאת ועוד, בקשת המערערת להשבת ההתחייבות העצמית נדחתה, שכן פוטנציאל הפיצויים העתידי כנגד המשיב עדיין אפשרי, וההתחייבות נותרה מעבר לתנאים שהוחלו על הערבות והבטוחות. בסופו של דבר, בעוד הערבות והערבות הבנקאית היו אמורות להיות מוחזרות למערערת, כתב ההתחייבות העצמית נותר בלתי פתור ולא חויבו בהוצאות.