בג"צ 123/64

תקציר

העותרים, סאיסאנאס תאני קליופי ושניים נוספים, שכרו שלושה חדרים מעיריית תל אביב-יפו ליד חוף הים ביפו, מתוך כוונה לפתוח מועדון לילה לאחר שיקבלו את הרישיונות הנדרשים. הם הגישו בקשה להיתר בנייה מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה בספטמבר 1962, שאושר בנובמבר. עם זאת, ההיתר לא נחתם על ידי מהנדס העיר, שטען כי הוועדה אישרה את הבקשה מבלי לדעת את כל העובדות. המהנדס העלה את הנושא שוב בפני הוועדה, שהפכה את החלטתה הקודמת במאי 1963. העותרים טענו כי לא ניתן לבטל את ההחלטה הראשונית וכי על המהנדס והוועדה מוטלת החובה לחתום על ההיתר. המשיבים טוענים מנגד כי היה על העותרים להגיש ערר לוועדה המחוזית לבנייה וכי לוועדה המקומית הייתה זכות לעיין בהחלטתה לפני הוצאת ההיתר. בית המשפט העליון קבע כי לוועדה המקומית סמכות לשקול מחדש את החלטתה בטרם ניתן ההיתר וכי העותרים החלו בבנייה שלא כדין טרם קבלת ההיתר. עוד קבע בית המשפט כי סופיות החלטת הוועדה אינה מוחלטת וניתן לשנותה במידת הצורך, מה גם שמדובר בטובת הכלל. יתר על כן, מאחר שההיתר לא ניתן, לא ניתן היה להפעיל את דוקטרינת המניעה. לפיכך דחה בית המשפט את העתירה וקבע כי על העותרים לכסות את הוצאותיהם המשפטיות של המשיבים.