ה"פ 20418-02-11

תקציר

השאלה המרכזית במקרה דנן הייתה האם ההסכם בין המבקשים לבין המשיב הוא הסכם אופציה או הסכם מותנה בהשעיה. המבקשים טענו כי ההסכם מקנה להם זכות בלתי חוזרת לרכוש את זכויות המשיב בחלקת מקרקעין, ואילו המשיב טען כי ההסכם מותנה באישור תב"ע חדשה. בית המשפט בחן את לשון ההסכם, את נסיבות התהוותו ואת התנהלות הצדדים. נמצא כי ההסכם אינו הסכם אופציה אלא הסכם מכר המותנה בתנאי השעיה מכללא של אישור התב"ע החדשה בתוך תקופה של 24 חודשים. מסקנה זו נתמכה בכך שהצדדים הסכימו לאפשר למשיב שהות לבקש אישור לתכנית החדשה, ההסכם נוסח כך שיראה כאופציה לצורכי מס, והתנהלות המבקשים הוכיחה את כוונתם לעמוד בתקופה של 24 חודשים. בנוסף, בית המשפט שקל הפרות של ההסכם שבוצעו על ידי שני הצדדים. המבקשים הפרו את ההסכם בכך שרשמו הערת אזהרה, אך המשיב סלח על הפרה זו ולא ביטל את ההסכם. מנגד, שלילת זכותם של המבקשים לרשום את המקרקעין על ידי המשיב לא הייתה הפרה שכן לא הוכח כי היא מונעת מחוסר תום לב, והמשיבה גם לא ביטלה את ההסכם בעקבות דחייה זו. ככלל, קבע בית המשפט כי יש לדחות את בקשת המבקשים לסעד הצהרתי בדבר הפרתו של המשיב, ונפסק למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪.