תלה"מ 61481-05-20

תקציר

פסק דין זה נובע מסכסוך ממושך בין בני זוג גרושים, הכולל ריבוי הליכים הנוגעים למזונות, שהות עם ילדיהם וחלוקת נכסיהם המשותפים. המחלוקות העיקריות שעמדו להכרעה היו תביעת התובע לגבות מהנתבעת דמי שימוש בגין הרכוש המשותף הקודם שלהם ותביעת הנתבע להגדלת דמי המזונות. באשר לדמי שימוש, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 135,000 ₪ עבור השימוש הבלעדי של הנתבעת בנכס וביחידת דיור. סכום זה חושב על בסיס טענת התובע כי שילם דמי שכירות בזמן שהנתבע התגורר בביתם המשותף. בית המשפט קיבל חלקית את טענת התובע, וקבע כי הנתבע עיכב את הליך פירוק השותפות ביניהם, וכתוצאה מכך המתין התובע שש שנים לקבלת חלקו בנכס. אשר לתביעת המזונות, דחה בית המשפט את בקשת הנתבע להגדלה. נקבע כי מאז פסיקת המזונות האחרונה בשנת 2017 לא חל שינוי נסיבות משמעותי, לרבות המצב הכלכלי של מי מהצדדים או זמני השהות עם הילדים. בית המשפט מתח ביקורת על הנתבעת על התנהגותה המתחמקת במהלך ההליך ואי עמידתה בחשיפת מסמכים בהוראת בית המשפט, דבר שהחליש עוד יותר את עניינה. בנוסף, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובעת הוצאות בסך 15,000 ₪, בהתחשב בהתנהלותה הפרוצדורלית ובהוצאות הנוספות שנגרמו לתובעת עקב מעשיה. פסק הדין פירט גם את ההשלכות של אי התשלום, לרבות מינוי כונס נכסים למטלטלין אם הצדדים לא יחלקו אותו בתוך 10 ימים. פסק הדין, אשר הכריע בכל המחלוקות הבולטות בין הצדדים, ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ואושר לפרסום.