ת"א 11614-10-19

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת סביב בקשתו של משכיר לפנות שוכר להריסת בניין ולהקמת בניין חדש במקומו. על פי חוק הגנת הדייר, משכיר רשאי לפנות שוכר מסיבה זו אם הועמד לרשותו הסדר זמני. בית המשפט בוחן את הדרישות על פי החוק ומגיע למסקנה כי המשכיר רשאי לפנות את השוכר. נמצא כי השוכר לא הוכיח כי הנכס שימש כחנות, וכי השימוש המותר בנכס הוא כמחסן או מקום חניה. בית המשפט קובע את שווי זכותו של הדייר בנכס, שיש לפצות אותו בדמי פינוי, ומגיע למסקנה כי סירובו של השוכר לקבל פיצוי כספי אינו סביר. פסק הדין מורה לשוכר לפנות את הנכס ולהחזירו למשכיר עד למועד מסוים, בכפוף להפקדת דמי פינוי. השוכר נדרש גם לכסות את הוצאות המשכיר, לרבות שכר טרחת חוות דעת מומחה, שכר טרחת תביעה ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין מקבל את תביעת המשכיר במלואה וקובע את תנאי הפינוי, לרבות סכום הפיצוי, ההוצאות וזכות הערעור.