ת"א 2414/00

תקציר

המחלוקת נוגעת לתוקפו המשפטי של הסכם העקרונות שנחתם בין רונן בכור ואהוד פרומקין (התובעים) לבין רסולי סעד ונפתלי מרמלשטיין (הנתבעים) למכירת מניות ר.צ. פלדמן ושות'. התובעים טוענים כי ההסכם הינו חוזה תקף וכי הנתבעים הפרו אותו, ואילו הנתבעים טוענים כי אין מדובר בחוזה תקף. בית המשפט קבע כי הסכם העקרונות מהווה חוזה מחייב בין הצדדים, שכן הוא עומד בדרישות חוזה תקף לפי חוק החוזים. עם זאת, לא התקיים תנאי מקדים לקיום ההסכם, והוא שסכום התמורה ששילמו הרוכשים יעלה על הסכום שיהיה על המוכרים לשלם כדי לשחרר את החברה מהתחייבויותיה. בית המשפט פירש את לשון החוזה ובחן את כוונת הצדדים, ומצא כי התמורה הנזכרת בחוזה מתייחסת למלוא הסכום הנקוב בסעיף 4, ללא ניכויים, אך צד התשלום כולל את הסכום הנדרש לשחרור החברה מהתחייבויותיה, לרבות ערבויות אישיות. מאחר שתקדים התנאי לא התקיים, ההסכם בטל, והנתבעים אינם אחראים לכל פיצוי לתובעים. באשר לתביעה שכנגד, מצא בית המשפט כי מכתבם של התובעים בדרישה לקיום התחייבויות על פי הסכם העקרונות לא נשלח בזדון, ועל כן דחה את התביעה שכנגד בגין עוולת עדות שקר. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.