ת"א 40435-08-21

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הבקשה לצו מניעה להפסקת עבודות הבנייה בנכסי המשיבים. אין מקום לקבל את הבקשה משום שבקשה דומה כבר נדחתה על ידי בית המשפט העליון בהליך קודם שבו היו מעורבים אותם צדדים. החלטת בית המשפט העליון מקבלת קדימות וחוסמת את המבקשים מלקבל צו מניעה באמצעות תביעה חדשה. שנית, בידי המשיבים היתר בניה כדין, המקנה להם זכות בנייה, והדבר מטה את מאזן הנוחות לטובתם. ניתן יהיה לתקן כל עוול באמצעות פיצויים או אפילו צו הריסה, אך אין צורך למנוע את המשך עבודות הבנייה. שלישית, היה מקום לאחד את טענות המבקשים להליך אחד, והימנעותם מכך שוחקת את תביעתם. רביעית, חל שיהוי בהגשת הבקשה, והמבקשים היו מודעים לכך שלמשיבים עומדת זכות לבנות. הבקשה הוגשה במהלך פגרת הקיץ באיחור בלתי מתקבל על הדעת, מה שמעלה תהיות לגבי תום ליבם של המבקשים. לבסוף, בפני המבקשים עומדים אתגרים משמעותיים בהוכחת טענותיהם, מה גם שחסימת אור השמש מוחרגת באופן ספציפי מעוולת המטרד האישי. המבקשים יצטרכו להוכיח כי אינם מקבלים כמות סבירה של אור שמש עקב בניית המשיבים. ככלל, מאזן הנוחות ושיקולים נוספים שצוינו לעיל גוברים על סיכויי התביעה, ומובילים לדחיית הבקשה לצו מניעה. צו המניעה הארעי שניתן בעבר מבוטל, והמבקשים נושאים בהוצאות המשפט של המשיבים ובשכר טרחת עורכי הדין.