ת"א 38995-09-21

תקציר

השופטת דנה באיזון בין הזכות לשם הטוב לבין חופש הביטוי במסגרת תביעת לשון הרע שהגישה עורכת הדין הפלילית נגה ויזל נגד עיתונאית, מגישת טלוויזיה ושדרנית רדיו, למעלה מעשרה מפרסומיה ברשתות החברתיות. השופט בוחן כל פרסום כדי לקבוע האם הוא מהווה לשון הרע ואם כן, האם לנתבע יש הגנות כלשהן על פי החוק. הפרסום הראשון, קריאה לצפות בתוכנית תחקירים בכיכובו של ויזל, אינו נחשב לשון הרע אלא ניסיון לגיטימי להעלות את הרייטינג. הפרסום השני, שבו נעשה שימוש בביטוי "אנשים מתים בעד" בהתייחס להתנהלותה של ויזל, נחשב כהבעת דעה על אופייה ומעשיה בתפקידה הרשמי, ולכן מוגן על ידי סעיפים 15(4) ו-15(5) לחוק. הפרסום השלישי, שאפיין את התנהגותה של ויזל כבריונות, נמצא כפרשנות אובייקטיבית לדבריה שלה ולפיכך נכון, ולכן מוגן לפי סעיף 14 לחוק. גם הפרסום הרביעי, שקבע כי בג"ץ קבע כי תלונותיו של ויזל שקריות, נמצא נכון במידה רבה ומוגן תחת סעיף 14. הפרסום החמישי, שכינה את ויזל "חלאה" ו"שטן", נחשב לשון הרע ואינו מוגן. הפרסום השישי, שהתייחס לויזל כבעלת אישיות מופרעת, נחשב כהבעת דעה על התנהלותה ומוגן לפי סעיף 15. הפרסומים השביעי והשמיני, שלא הזכירו במפורש את ויזל, אינם נחשבים לשון הרע. גם הפרסומים התשיעי והעשירי, חילופי הקנטות ותגובה להתנהגותו של ויזל באסיפה, אינם נחשבים לשון הרע. ככלל, התביעה נדחית לגבי פרסומים 1-4 ו-6-10, ומתקבלת לפרסום 5. בגין פרסום אחרון זה פוסקת השופטת לויזל פיצויים בסך 500 ש"ח, ומורה לה לשלם לנתבעת הוצאות בסך 20 אלף שקל.