ת"ע 57612-06-17

תקציר

פסק הדין דן בעקרון כיבוד רצונו של המנוח ובחשיבות קיומו. הוא מציין שלוש סיבות עיקריות להתנגדות: חוסר יכולתו של המנוח לערוך צוואה, מעורבותו של המבקש בעריכת הצוואה והשפעה בלתי הוגנת על המנוח על ידי המבקש. השופט מינה מומחה רפואי שיעריך את מצבו הנפשי של המנוח בעת עריכת הצוואה. מחוות הדעת של המומחה, יחד עם עדויות העדים, עולה כי המנוחה הייתה כשירה וידעה את מהות הצוואה שלה. המתנגד לא הביא ראיות מספיקות להוכחת מעורבותו של המבקש בעריכת הצוואה. בנוסף, בחן השופט את סוגיית ההשפעה הבלתי הוגנת באמצעות ארבעה מבחני עזר והגיע למסקנה כי המנוח לא היה נתון להשפעתו הבלתי הוגנת של המבקש. השופט החליט לדחות את ההתנגדות לצוואה והורה על ביצוע הצוואה. המתנגד לא חויב בהוצאות בשל התנהלותו של המבקש בהסתרת תפקידו כמטפל של המנוח. לשני הצדדים נפלו פגמים בניהול ההליך; עם זאת, עקרון כיבוד רצונו של המנוח טעון בירור. על פסק הדין ניתן לערער בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.