עתפ"ב 23344-04-23

תקציר

במקרה שהוגש ערעור לבית משפט השלום ברמלה, נקנסו המערערים, חברה פרטית ומנהלה, בגין שימוש בלתי מורשה בקרקע חקלאית למטרות עסקיות, ובפרט למכירת רכב, ללא ההיתרים הנדרשים. הם הורשעו לראשונה בשנת 2010 בכך שפעלו ללא רישיון, אך המשיכו להשתמש ולבנות על הקרקע ללא אישור, מה שהעלה את ערכה באופן משמעותי. למרות האזהרות והקנסות, הם המשיכו להתקיים והובילו לאישומים פליליים. בית משפט קמא בחן את הנסיבות לעומקן, תוך שהוא קושר בין קנסות מנהליים לבין הליכים פליליים, כפי שנקבע בחוק העבירות המינהליות. הקנסות נועדו להרתיע רווחים כלכליים מעבירות כאלה. בית המשפט הכיר בכמה גורמים מקלים, כגון מצבו הבריאותי של המנהל והפסקת פעילויות אסורות לאחר גזר הדין, והפחית מעט את הקנס שלו. עם זאת, היא דחתה את הטענות בדבר מצוקה כלכלית בשל היעדר ראיות מספיקות, וציינה את המשך הפעילות העסקית בת קיימא. הערעור לא הצדיק שינוי משמעותי בהחלטת בית משפט קמא, תוך הטלת קנסות וצווי הריסת מבנים בלתי מורשים. הקנס למנהל הופחת מעט ל-220 אלף שקל ונקבעו תשלומים. ביצוע ההריסה היה מחויב אם לא הושלם על ידי המערערים בתוך 30 יום, ותשלומי הקנס היו אמורים להתחיל ביום 1.9.2023. ככלל, פסק הדין הדגיש את הדבקות במסגרות משפטיות ורגולטוריות למניעת שימוש לרעה בקרקע ולהבטחת פרקטיקות כלכליות הוגנות.