ע"א 203/04

תקציר

שני פקידי רישוי, אילן בן טוב ומיכאל ששון, דנו בערעוריהם על החלטת מנהל המכס והמע"מ להשעותם מתפקידם בגין הגשת רישומים כוזבים. הנסיבות שהובילו להשעייתם היו שונות, אך הטענות שהועלו בערעור היו זהות. בן טוב הקליד נתונים שגויים לגבי משקל הטבק המיובא, מה שגרם לתשלום חסר משמעותי של מס קניה. ששון היה מעורב בפרשה שכן המסמך יוחס לו לבדיקה ולאישור, אך הוא לא בדק את נתוני המשקל. שני המערערים טענו כי מעשיהם לא היו מכוונים. הערעור בחן האם ההליך המינהלי שהוביל להשעייתם היה תקין, ואת חומרת הצעדים המשמעתיים שננקטו. בית המשפט מצא כי ההליך התנהל כראוי וכי ניתן למערערים שימוע הוגן. נקבע כי טענתו של בן טוב בדבר טעות בתום לב אינה סבירה וכי הראיות הנסיבתיות תומכות בממצא של פעולה מכוונת. עם זאת, בהתחשב בכך שהתשתית העובדתית לכוונתו נגזרת מראיות נסיבתיות בלבד, מצא בית המשפט כי השעיה של חמש שנים היא חמורה מדי וצמצם אותה לשלוש. במקרה של ששון, בית הדין מצא כי ההליך המשמעתי של השעיה לשנה היה מידתי לנסיבות. לפיכך, הערעור התקבל באופן חלקי, וההשעיות שונו בהתאם.