בג"צ 5438/19

תקציר

הלשכה המליצה לדחות את העתירה במלואה, ולחייב את העותר בהוצאות כל המשיבים. לטענתם, יש לדחות את העתירה בעיקר משום שהיא מבקשת לתקן חקיקה קיימת, שאינה מתפקידו של בית המשפט. בית המשפט אינו מנחה את המחוקקים כיצד לתקן את חוקיהם, והדבר נכון במיוחד כאשר מדובר בבדיקות מקצועיות, שבית המשפט אינו נוטה להתערב בהן. בקשת העותרים לבחינת הסמכה מקוצרת למשפטנים זרים אינה סבירה ולא ניתן להיעתר לה. זאת משום שדרישות החוק הישראלי, החלות באופן שווה על כל המועמדים, חיוניות להגנה על נגישות הציבור לשירותים משפטיים איכותיים – ציון עובר בבחינות אלה הוא דרישה סבירה. יתר על כן, המחוקק כבר שקל ונתן פטורים למקרים חריגים, ועניינו של העותר אינו נופל לקטגוריות אלה. בית המשפט גם אינו יכול להתערב בתקנות הנוגעות לדרישות הבחינה, כגון ציון עובר, דבר שאינו בלתי סביר. טענות העותרת בדבר אפליית משפטנים זרים נדחות אף הן, שכן הדרישה לעבור את בחינת המשפט הישראלי מבטיחה את רמת השירותים המשפטיים הניתנים, ועל כן היא לטובת הציבור. לבסוף, בית המשפט אינו יכול להורות על הכרה בקורסי הכנה לבחינות, שכן זו אחריותם של גופים אחרים שאינם צד לתיק זה. נוכח טעמים מקיפים אלה, העתירה נדחית, והעותר מחויב לשלם את הוצאותיו של כל משיב.