ע"מ 1113/04

תקציר

פסק הדין דן בסיווג הנכסים והאם הם מהווים מלאי עסקי או רכוש קבוע. הגדרת מלאי עסקי כאמור בפקודה מתייחסת לנכסים המיועדים למכירה במהלך העסקים הרגיל. הדיון נסוב סביב סיווג סכום ההלוואה והזכויות בחלקת קרקע, שלא הועברו למערערת. בית המשפט מגיע למסקנה כי מאחר שהמלאי הנתבע לא נרכש, לא ניתן לנכות כל ירידת ערך כהוצאה. עוד יצוין, כי הקרקע לא דווחה כמלאי עסקי על ידי המערערת, ועל כן אינה יכולה להיחשב ככזו כעת. זאת ועוד, גם החוזרים אליהם הפנתה המערערת בעניין ניכויי ירידת ערך אינם תומכים בטענתה. טענה חלופית לפיה ניתן לנכות את הסכום כחוב רע נדחית אף היא על ידי בית המשפט. בית המשפט קובע כי ההלוואה שניתנה לאומש שימשה צינור להעברת כספים למלונות רותם לצורך רכישת זכויות במקרקעין במסגרת פעילותה העסקית של המערערת. לפיכך, החוב לא יכול להיחשב רע עד 1999, כאשר הבנקים עיקלו את ההלוואות של מלונות רותם. סיכומו של דבר, הערעור מתקבל בחלקו. המערערת רשאית לנכות מהכנסתה החייבת סכום מסוים לשנת 1999. המשיב חויב לשאת בהוצאות המערערת, לרבות הוצאות משפט, בסך של 45,000 ₪.