סע"ש 16040-09-16

תקציר

בית המשפט מצא כי החברה התובעת לא הצליחה להוכיח כי רשימת לקוחותיה עולה כדי סוד מסחרי, כהגדרתו בחוק. בעוד שהרשימה הכילה מידע אישי, התובע לא הוכיח את הערך המוסף של הרשימה או את המאמצים שנעשו להשגתו. יתר על כן, החברה לא נקטה אמצעים סבירים כדי לשמור על סודיות הרשימה. לפיכך, נדחתה התביעה בגין מעילה בסודות מסחריים. עם זאת, בית הדין מצא כי העובד הנתבע הפר את חובת האמונים המוטלת עליו כלפי התובע בכך שהעביר את רשימת הלקוחות למחשבו האישי ללא אישור. התנהלותו של העובד, שהתרחשה ביום שבו נודע לו על פיטוריו הפוטנציאליים, היוותה הפרה של האמון המיוחד שניתן בו. בעקבות זאת הורה בית המשפט לעובד לשלם לחברה פיצויים בסך 15 אלף שקל. בהתייחסו לתביעתו הנגדית של העובד, מצא בית הדין כי החברה פיטרה אותו ללא שימוע כדין. לעובד לא ניתנה הודעה מספקת ולא הוצגו לו הסיבות לפיטוריו הפוטנציאליים. בעקבות זאת חויבה החברה לשלם לעובד 10,000 ₪ בגין הפרה זו. טענותיו הנוספות של העובד, לרבות לשון הרע ופגיעה בפרטיות, נדחו מחוסר ראיות. עוד נמצא כי החברה לא מסרה לעובד הודעה בכתב על תנאי העסקתו במסגרת הזמן הנדרשת, ולכן חויבה לשלם 5,000 שקל פיצוי בגין הפרה זו. בסך הכל חויב כל צד לשלם לצד השני פיצוי בסך 15,000 שקל, ובית המשפט קבע כי אף אחד מהצדדים אינו חייב בתשלום שכר טרחתו של הצד השני. לבסוף, בית הדין הבהיר כי העובד זכאי לפיצויי פיטורים ודחה את בקשת החברה לשלול אותם רטרואקטיבית. פסק הדין נתן לצדדים 30 יום לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.