ע"ב 1602/04

תקציר

פסק הדין מקבל את הטענה בדבר קיומם של יחסי עובד-מעביד בין התאגיד הנתבע, המספק שירותי בריאות למבוטחיו, לבין שבעת הרופאים שעבדו אצל הנתבעת. התאגיד העסיק רופאים אלה בחוזים אישיים שהגדירו את מעמדם כ"נותני שירותים". עם זאת, בית הדין קבע כי מערכת היחסים בפועל היא של מעביד ועובד, למרות הייעוד החוזי. תנאי העסקתם של הרופאים המועסקים על ידי הנתבעת מבוססים על מערכת הסכמים מיוחדים לרופאים עובדים ועל הוראות חוקת העבודה. הסכמים והסדרים קיבוציים אלה, הקובעים את תנאי העסקתם של רופאים שכירים, חלים רק על רופאים ששכרם נקבע על פי סולם דירוג הרופאים. מאז שנות ה-90 נוקט התאגיד במדיניות של אי קליטת רופאים שאינם מומחים במערכת הרופאים הסטנדרטית. מרבית התובעים הועסקו כרופאים מחליפים, ועבודתם ומעמדם היו שונים מאלה של הרופאים הסטנדרטיים. בית המשפט קבע, כי ההסכם הקיבוצי משנת 2004 מתווה את סל הזכויות והשכר המתאים לתובעים, לו הועסקו כשכירים במסגרת חוזיהם עם הנתבעת. זה כולל שכר משולב, תוספת למנהל מרפאה, תוספת שקלית וזכויות נלוות אחרות. פסק הדין מפרט את המועד שבו הנתבעת תגיש חישוב של הזכויות והשכר לכימות זכאויות התובעים כשכירים, עם מועדים מאוחרים יותר להפרכות וראיות אפשריות.