ע"א 43002-12-20

תקציר

פסק הדין בערעור אזרחי זה מתייחס למחלוקת על עלות הרהיטים שהזמינה נטלי מנגריית מזר. בית משפט קמא מינה מומחה לבחינת טענות הצדדים בעניין ליקויי בנייה והוצאות נוספות. חוות הדעת של המומחה מאומצת בדרך כלל על ידי בית המשפט, אשר פוסק פיצוי לנטלי, אם כי בית המשפט אינו פוסק את מלוא הסכום הנתבע על ידה. חוות הדעת של המומחה נחשבת חסרת פניות ומוסמכת, והחלטת בית המשפט לאמץ אותה לא צפויה להיות מאותגרת בהצלחה אלא אם כן יש סיבה ברורה לעשות זאת. שאלת המפתח במקרה זה היא האם ניתן לאמץ את חוות דעתו של המומחה באופן חלקי, או שיש לדחות אותה לטובת הטענות או הטענות הנגדיות של הצדדים, במיוחד כאשר חוות הדעת עולה על הסכומים הנתבעים בכתב התביעה. פסק הדין קובע כי הסכמת הצדדים על מינוי המומחה, או היעדרה, היא מכרעת בקביעת היקף סמכותו של המומחה. אם המומחה מתמנה בהסכמת שני הצדדים, אזי הקביעות בחוות דעתו של המומחה עשויות להיות מחייבות, אלא אם כן קיים הסכם מפורש הקובע אחרת. עם זאת, אם המומחה מתמנה ללא הסכמת הצדדים, היקף סמכותם מוגדר בכתב המינוי. במקרה זה, מאחר שהמומחה מונה ללא הסכמה וכתב המינוי הגביל את תפקידו של המומחה לבחינת טענות הצדדים, על החלטת בית המשפט ליישר קו עם טענות אלה. משכך, המשיבים אינם זכאים לפיצוי בגין פגמים שלא צוינו בכתב התביעה או בחוות דעת המומחה מטעמם. בית המשפט מנכה 2,000 ₪ מהפיצוי שנפסק על ידי בית משפט קמא, שכן סכום זה מתייחס לפגם שלא נטען על ידי נטלי. עם זאת, יתר פסק דינו של בית משפט קמא בעניין הפגמים מתקבל. בית המשפט דוחה גם את הטענות להפחתת הפיצוי בהתבסס על הערכות נמוכות יותר של עלויות התיקון בהשוואה לחוות דעת המומחה מטעמה של נטלי, וקובע כי די בכך שהסכום הכולל אינו עולה על התביעה בכתב התביעה. באשר לתביעתה של נטלי להפסד ימי עבודה והכנסות עקב עיכובים בהתקנת רהיטים, בית המשפט מקבל את דחיית טענה זו על ידי בית משפט קמא, לא מצא כל הוכחה להפסדים והדגיש כי ההסכם היה לאספקה והתקנה של רהיטים כנגד תשלום כולל, שלא על בסיס שעות עבודה. הנגרייה התלוננה על כך שבית משפט קמא לא חייב את נטלי בגין שידה שהוחזרה אליהם. בית המשפט מוצא כי יש להניח כי בית משפט קמא קיבל את טענתה של נטלי כי השידה הוחזרה בהסכמה ואינו רואה עילה להתערב בהחלטה זו. בניגוד לקביעתו של בית משפט קמא, ברור כי עלות ארון נוסף נכללה בהזמנה הכוללת והיה מקום לחייבה כלפי נטלי. לפיכך, בית המשפט קובע כי על נטלי לשלם 5,310 ₪ עבור הארון, לאחר ניכוי עלות הפגמים. בית המשפט גם מקיים את החלטת בית המשפט קמא בעניין החוב בגין הדלתות, ומוסיף 5,310 ₪ עבור עלות הארון, כך שהסכום הכולל חייב 11,408 ₪. נזק לא ממוני נותר על כנו, בשיקול דעתו של בית המשפט קמא. מאחר שהערעור התקבל באופן חלקי בלבד, מזר נדרשת לשלם לנטלי שכר טרחה בגין הערעור, שנקבע על 5,000 שקל. בהתאם לכך, בית המשפט מוציא הוראות בנוגע להפקדות שביצעה מזר, לרבות החזרת חלק מהכספים לשני הצדדים.