ע"א 9399-10-14

תקציר

המחלוקת היא על הסכום ששילם הולצמן עבור דמי בנייה, היטלי פיתוח וחשבונות מים עבור דירות בבעלותו המשותפת. הולצמן טען כי חויב ביתר ודרש החזר מהעירייה. בית המשפט לתביעות קטנות קיבל חלקית את תביעתו של הולצמן והורה לעירייה להשיב לו סכום המתקרב ל-10,000 שקל בצירוף הריבית והעמלות הנלוות. הן הולצמן והן העירייה ערערו על החלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את ערעורו של הולצמן ודחה אותו חלקית. בית המשפט הורה לעירייה לפצות את הולצמן בגין דמי הפיתוח וההיטלים (צנרת, תיעול וסלילה) ששילם עבור שטח של 7.43 מ"ר, שכן הצדדים הסכימו שהולצמן חויב ביתר בגין שטח זה. בית המשפט פסק לטובת הולצמן גם בעניין היטלי התיעול והסלילה בגין השטחים המרוצפים שנחשפו מעל החניון, שכן נקבע כי השטחים אינם מוקפים במעקה ולכן אינם כפופים להיטלים אלה. עם זאת, תביעותיו של הולצמן להחזר אגרות בנייה והיטלי פיתוח בגין מרפסות בולטות וחשבונות מים בגין שתיים מדירותיו נדחו, שכן בית המשפט הסכים עם טענות העירייה בנושאים אלה. באשר להוצאות המשפט, אישר בית המשפט המחוזי את החלטת בית המשפט לתביעות קטנות, בקובעו כי אין זה מתפקידה של ערכאת הערעור להתערב בעניינים אלה אלא אם כן ההחלטה פגומה מיסודה, מה שלא היה המקרה כאן. כל צד חויב לשאת בשכר טרחתו, ובקשתו של הולצמן לפיצויים לדוגמה נדחתה. לסיכום, בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את ערעורו של הולצמן ודחה אותו חלקית והערעור הנגדי של העירייה נדחה לחלוטין. העירייה חויבה לפצות את הולצמן בהיטלי פיתוח מסוימים, בצירוף ריבית, ולשלם את שכר טרחתו בערר עד 10,000 שקל.