ת"פ 1081/00

תקציר

פסק הדין נפתח בביטול האישומים החמורים של הריגה ורשלנות נגד חברת האוטובוסים ועובדיה, לרבות הנהג, בשל היעדר ראיות מספיקות. הראיות מצביעות על כך שגורמים רבים תרמו לתאונה הקטלנית, והשופט מזהיר מפני השפעה רגשית ומדגיש את הצורך במשפט אובייקטיבי. בעוד נהלי החברה ושעות העבודה שלה נמצאים סבירים, סתירות והטיות קיימות בעדויות בנוגע לתיקונים ותחזוקה. בדיקה לאחר תאונה לא מגלה בעיות משמעותיות הקשורות למצבו המכני של האוטובוס. עם זאת, הדו"ח של רב-פקד דורון פת מצביע על בעיות מכניות, בהן בלמים לקויים וחוסר ידע של הנהג על מערכות האוטובוס. תפקידה של מחלקת עבודות ציבוריות בשמירה על תנאי הדרך נבחן, והעובדים מואשמים בהסתרת מידע על חומר שחור שעלול להיות מסוכן על הכביש. בפסק הדין מודגש כי התאונה נגרמה כתוצאה משילוב של גורמים אלה, לרבות חוסר ניסיונו של הנהג, תנאי דרך בלתי סבירים וליקויים מכניים. הדיון מתמקד בסימני הצמיגים, ומפרש אותם כעדות לבלימה חלקית, המעידה על ABS פונקציונלי (מערכת בלימה נגד נעילה). מערכת הבלימה של האוטובוס נבדקת, ומאשרת את תפקוד מערכת ה-ABS, ולא נמצאו פגמים מכניים משמעותיים. עם זאת, מצב הכביש מצוין כקריטי, עם הבדל משמעותי במקדמי החיכוך בין צידי הכביש, מה שיכול היה לגרום לאוטובוס לסטות. התרחיש הסביר ביותר הוא שהאוטובוס סטה תחילה שמאלה בגלל הפרש החיכוך, והנהג ניסה לתקן אותו. השפעת החומר השחור המסתורי והאפשרות לתקלה בחיישן ABS נדונות, כאשר דעות המומחים סותרות. עדויותיהם של עדי ההגנה, לרבות הנהגים ובעל החברה, מדגישות את נהלי הבטיחות של החברה ואת התיקונים המתבצעים בזמן. הנאשמים, בעל החברה יהודה יולעזרי והנהג אפי תקומי, מעידים ומתארים את מצבו הטוב של האוטובוס ואת מעשיהם לפני התאונה ובמהלכה. האישומים החמורים זוכו מחמת ספק סביר, תוך הכרה בשילוב המורכב של טעות אנוש, כשלים מכניים ותנאי דרך לקויים. בנוסף, מוכרת עדותו של הנאשם אפי תקומי, ואילו שתיקתו של שלמה יולזרי מתפרשת כתומכת בראיות התביעה. הכרעת הדין כוללת גם עדויות של עדי הגנה שונים, המאשרות את תקינותו של האוטובוס ואת היכרותו של הנהג עם מערכותיו. השופט משבח את החקירה היסודית ומכיר בטרגדיה, תוך הדגשת הצורך בשיפור הבטיחות בדרכים ובהליך משפטי הוגן. בהסתמך על הניתוח המשפטי, דן פסק הדין בדוקטרינת ההגנה מפני הצדק ומגיע למסקנה כי היא אינה ישימה במקרה זה. נבחן היסוד הנפשי הנדרש לעבירת ההריגה, ונקבע כי נדרשת מודעות לתוצאה הקטלנית, דבר הלוקה בחסר במקרה זה. השופט מתייחס גם לעבירת המתה ברשלנות, אך מגיע למסקנה כי לא ניתן לבסס את היסוד הנפשי הנדרש של רשלנות. כמו כן, השופטת בוחנת את הקשר הסיבתי-משפטי והאם צד זר מתערב ניתק אותו. נקבע כי החומר השחור, על אף אופיו הלא ידוע, אינו יכול להיחשב כגורם מתערב לניתוק הקשר המשפטי. המסקנות וההחלטות מוצגות, תוך שימת דגש על התנהלות התביעה ועל החובה לחשיפת האמת. השופט מנתח את השפעת הגשם, את תנאי הדרך, את החומר השחור ואת מעשיו של הנהג, ומקבל את טענת הנהג כי חש שהוא נוהג על חומר חלקלק. סימני הצמיגים מפורשים כסימני בלימה, המעידים על ניסיון לתקן את סטיית האוטובוס. השופט בוחן את לחץ האוויר בגלגלים ומוצא כי הוא לא תרם לתאונה. נדונו ליקויים במכלולי האוטובוס, לרבות ההיגוי, הבלמים ומערכת המתלים, ונמצא כי הם לא השפיעו על התאונה. סידורי העבודה ונהלי התחזוקה של החברה נבחנים, תוך הכרה בסדרתם. עם זאת, החברה והנתבעים הפרטיים אשמים בהסדרים בלתי חוקיים בנוגע לחובת מנהל מוסך מורשה. נבחנת התרחשות התאונה, ונקבע כי הסטייה הראשונה של האוטובוס הייתה שמאלה, ואחריה פעולת ההיגוי הקיצונית של הנהג ימינה, שהובילה לאובדן שליטה. השופט פוסל את האפשרות שהתאונה נגרמה כתוצאה מליקויים באוטובוס. באשר למעשי הנתבעים, נמצא כי התביעה לא הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר קשר סיבתי בין הפגמים הנטענים לבין התאונה. כתוצאה מכך, זוכו כל הנאשמים מעבירות הריגה, הובלה ברכב מסוכן, חבלה בנסיבות מחמירות והפרת תקנות. נאשמים 1, 2 ו-3 מורשעים במרמה, זיוף ועבירות תנועה שונות הקשורות לניהול מוסך ונהלי בטיחות. נאשם 4 (הנהג) הורשע בעבירה על תקנות התעבורה בשל פעולת ההיגוי ובדיקת הצמיגים, אך זוכה מאישומים אחרים בשל היעדר יסוד נפשי. נאשם 5 מורשע במרמה ובהתנהגות בניגוד לחובותיו של מנהל מורשה. השופט זיאד הווארי והשופט אברהם אברהם מסכימים עם הכרעת הדין, מדגישים את היעדר האחריות מצד הנאשמים להתרחשות התאונה ומשבחים את ניתוחו המפורט של עמיתם, סגן הנשיא י' כהן.