רע"א 11118-10-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים הנלמדים ממנו, כפי שנדרש: **ניתוח משפטי של החלטה בעניין בקשת רשות ערעור על חיוב בהפקדת ערובה** **מבוא:** החלטה זו של בית המשפט המחוזי (כב' השופטת אביגיל כהן) עוסקת בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום (כב' השופטת מירב קנזי-נאמן) לחייב את התובע (המבקש, אליה ציפורי) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע (המשיב, דורון צברי). בית משפט השלום, אף שדחה את בקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף, קיבל את בקשתו לחייב את התובע בהפקדת ערובה בסך 35,000 ₪. הערעור נוגע לעצם החיוב בהפקדת ערובה. **העובדות הרלוונטיות:** 1. **התביעה העיקרית:** התובע (ציפורי) הגיש תביעה בסך 280,000 ₪ בגין לשון הרע, בטענה לשני פרסומים בטוויטר מיום 15.4.2018 ומיום 26.9.2020. התביעה הוגשה בדצמבר 2022. 2. **בקשת הנתבע בבית משפט השלום:** הנתבע (צברי) ביקש לסלק את התביעה על הסף וכן לחייב את התובע בהפקדת ערובה בסך 42,000 ₪ (15% מסכום התביעה), מכוח תקנה 157(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018. טענות הנתבע כללו: * תביעת סרק ותביעת השתקה. * הפרסומים מהווים הבעת דעה לגיטימית. * סיכויי התביעה נמוכים. * חשש ממשי כי התובע לא יוכל לשלם הוצאות ככל שהתביעה תידחה, בהתבסס על הצהרתו של התובע בכתב התביעה כי השתהה בהגשתה בשל "אילוצים ושיקולים שונים" והיותו מעורב בהליכים משפטיים נוספים. 3. **עמדת התובע בבית משפט השלום:** התובע טען כי אין מדובר בתביעת השתקה, סיכויי התביעה טובים, ומצבו הכלכלי טוב (בבעלותו ובבעלות אשתו דירה בשווי 4 מיליון ₪, והוא עומד בהתחייבויותיו). 4. **החלטת בית משפט השלום:** * **דחיית הבקשה לסילוק על הסף:** למרות שבית המשפט סבר כי סיכויי התביעה נמוכים (הפרסומים נחזים כהבעת דעה, זניחים, תגובות לציוצים אחרים, מספר לייקים נמוך, סכום התביעה לא מידתי, עיתוי הגשת התביעה מקשה על ההצלחה וגורם נזק ראייתי), נקבע כי אין לסלק את התביעה על הסף. * **קבלת הבקשה לחיוב בהפקדת ערובה:** בית המשפט ביסס את החיוב על שילוב של מספר שיקולים: * **סיכויי תביעה נמוכים:** כפי שפורט לעיל. * **עיתוי הגשת התביעה:** שיהוי שגרם לנזק ראייתי. * **שיקול כלכלי:** התובע הצהיר על השתהות בהגשת התביעה עקב מעורבות בהליכים אחרים, מה שמרמז על קושי לעמוד בעלויות. כמו כן, לא הכחיש את טענת הנתבע בדבר קיומן של תביעות לשון הרע נוספות התלויות ועומדות נגדו. על אף הצהרתו על בעלות בדירה, הוא לא הצביע על מקורות הכנסה. בית המשפט הדגיש כי השיקול הכלכלי אינו יכול לעמוד לבדו, אך בהצטרפו לסיכויי ההליך הנמוכים ולשיהוי, קמה הצדקה לחיוב. * **סכום הערובה:** 35,000 ₪. **הדיון בבית המשפט המחוזי (בקשת רשות הערעור):** 1. **טענות המבקש (ציפורי):** * שגה בית משפט השלום בקביעתו כי סיכויי התביעה נמוכים. כתב התביעה וכתב ההגנה מצביעים על צורך בבירור עובדתי. * עיתוי הגשת התביעה אינו מהווה שיהוי ואינו גורם נזק ראייתי. * לא הוכח חשש ממשי כי לא יוכל לפרוע חיוב בהוצאות. * הלכה פסוקה קובעת כי אין לחייב תובע פרטי בישראל בהפקדת ערובה בשל עוני בלבד. 2. **הלכות מרכזיות שנשנו בפסק הדין:** * **אופי ההחלטה:** החלטה בעניין הפקדת ערובה להבטחת הוצאות היא החלטה דיונית, המסורה לשיקול דעת הערכאה הדיונית. ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות אלו, אלא במקרים חריגים (הפניות לרע"א 1752/16, 4595/16, 8499/18, 6857/19). * **איזון אינטרסים:** תקנה 157(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, מקנה לבית המשפט סמכות לחייב תובע בהפקדת ערובה "אם נראה לו הדבר". בפסיקה נקבע כי יש לאזן בין זכות הגישה לערכאות של התובע לבין האינטרס למנוע תביעות סרק ולהבטיח כי לנתבע יהא ממי להיפרע את הוצאותיו (הפניה לרע"א 8575/14). * **עוני כשיקול יחיד:** נקבע בפסיקה, עוד מימי תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (תקנה 519), כי אין לחייב אדם בהפקדת ערובה בשל עוניו בלבד. יש לבחון גם את סיכויי ההליך, מורכבותו, מהות הצדדים, התנהלותם ותום ליבם. 3. **הנימוקים לדחיית בקשת רשות הערעור:** * **היעדר הצדקה להתערבות חריגה:** בית המשפט המחוזי סבר כי אין עניינינו מצדיק התערבות חריגה בהחלטה דיונית-ניהולית של בית משפט השלום. * **הטענה למצב כלכלי:** התובע עצמו טען כי מצבו הכלכלי טוב, ולכן אין מדובר במקרה שבו עוניו יסגור בפניו את דלתות בית המשפט. כמו כן, החיוב לא התבסס אך ורק על שיקולים כלכליים. * **סיכויי התביעה:** בית המשפט המחוזי אישר כי קביעות בית משפט השלום בנוגע לסיכויי התביעה הן לכאוריות בלבד, שכן טרם התקיים שלב ההוכחות, ובכל מקרה, התביעה לא סולקה על הסף. עם זאת, הוא הדגיש כי מדובר בתביעת לשון הרע בגין "ציוצים" (פרסומים קצרים), ו"לשון הרע" נבחן בעיני "הקורא הסביר". בית משפט השלום אף סייג עצמו למקרה בו יתברר כי מדובר בהבעת דעה. * **מכלול הנסיבות:** בית המשפט המחוזי אישר כי החיוב בהפקדת ערובה נבע ממכלול נסיבות, ולא רק מעיתוי הגשת התביעה. המכלול כולל: סיכויי תביעה לכאוריים, עיתוי הגשת תביעה (שהיה יכול להוות עילה נפרדת, אם כי המבקש טען כי אין שיהוי), והעובדה שהמבקש מעורב בהליכים משפטיים רבים במקביל. * **שיקול דעת רחב של הערכאה הדיונית:** בית המשפט שב והדגיש כי לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בהחלטות דיוניות-ניהוליות, ולא מצא כי נדרשת התערבות חריגה. * **הארכת מועד להפקדה:** בהחלטה הסופית, הוארך המועד להפקדת הערובה עד ליום 26.10.25, על מנת לאפשר למבקש לפנות לבית המשפט העליון. **עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **הגמשת הכלל של אי-התערבות בהחלטות דיוניות:** אף שבית המשפט מצהיר כי אינו נוהג להתערב בהחלטות דיוניות, הוא מותיר פתח להתערבות במקרים חריגים. הפסיקה בענייננו מדגימה את המשקל הרב שניתן לשיקול דעתה של הערכאה הראשונה, וכי בית המשפט לערעורים אינו "מתערב" בקלות בהחלטות מסוג זה, גם אם היו לו דעות אחרות. 2. **ההבחנה בין סילוק על הסף לחיוב בערובה:** פסק הדין מדגים כי החלטה לדחות סילוק על הסף אינה שוללת בהכרח חיוב בהפקדת ערובה. סיכויי תביעה נמוכים, כשלעצמם, עשויים שלא להספיק לסילוק על הסף (שכן תפקידו לברר את הטענות המהותיות), אך הם מהווים בסיס משמעותי לשיקול דעת בית המשפט לחייב בהפקדת ערובה, במיוחד כאשר הם מצטרפים לשיקולים נוספים. 3. **מכלול הנסיבות כבסיס לחיוב בערובה:** פסק הדין מדגיש כי החיוב בערובה אינו נסמך על שיקול בודד. בפרט, הוא מראה כיצד סיכויי תביעה לכאוריים, בשילוב עם שיהוי בהגשת התביעה (או הסבר המרמז על קושי כלכלי), ומעורבות בהליכים משפטיים רבים, יכולים ליצור הצדקה לחיוב. 4. **פרשנות "מצוקה כלכלית":** למרות שהמבקש טען למצב כלכלי טוב, בית המשפט בוחן גם את דבריו בכתב התביעה כי השתהה בהגשת התביעה בשל "אילוצים ושיקולים שונים" ומעורבות בהליכים אחרים. פרשנות זו של בית משפט השלום, שגם התובע בערעור אימץ במסגרת הדיון (בטענה שהמצב הכלכלי לא הוכח כמצדיק זאת), מצביעה על גישה זהירה לבחינת מצבו הכלכלי של התובע, גם אם אינו "עני" במובן המוחלט, כאשר ישנם אינדיקציות לקושי בניהול הליכים מרובים. 5. **השפעת מהות התביעה (לשון הרע) וטיב הפרסומים (ציוצים):** בית המשפט מתייחס למהות התביעה (לשון הרע) ולטיב הפרסומים (ציוצים), ורואה בהם שיקולים שיש לשקול בקביעת סיכויי התביעה. הסברה שפרסומים אלו הם פחות חמורים (זניחים, הבעת דעה, כמות לייקים נמוכה) תומכת בגישה הזהירה של בית המשפט לגבי סיכויי ההצלחה, ובהתאם, בבחינת הצורך בהפקדת ערובה. 6. **הארכת מועד כ"כריתת דלת" מול "שמירה על הליך תקין":** הארכת המועד להפקדת הערובה (סעיף 8(ד)) מראה על איזון בין הצורך לאכוף את החלטת בית המשפט (החיוב בערובה) לבין הרצון לאפשר לתובע למצות את זכויותיו, לרבות פנייה לערכאה גבוהה יותר. זוהי פרקטיקה המעידה על גמישות דיונית המשרתת את עקרון השגת צדק. **סיכום:** ההחלטה מאששת את המדיניות השיפוטית הרואה בהחלטות בדבר הפקדת ערובה החלטות דיוניות המסורות לשיקול דעת הערכאה הדיונית, ומתערבת בהן רק במקרים חריגים. היא מדגישה כי החיוב בערובה אינו נובע משיקול בודד, אלא ממכלול נסיבות הכולל את סיכויי התביעה, עיתוי הגשתה, והיבטים כלכליים רלוונטיים, תוך איזון בין זכות הגישה לערכאות לבין הגנה על הנתבע מפני תביעות סרק והבטחת יכולת פירעון של הוצאות. הדגש על "מכלול הנסיבות" והגמישות בדיון על קושי כלכלי, לצד התייחסות למהות הפרסומים, מהווים תובנות מרכזיות מהחלטה זו.