עמ"ש 67244-10-18

תקציר

עניינה של החלטת ערכאת הערעור בסכסוך על בעלות בחלקת קרקע בין בני זוג גרושים. האישה טענה כי בעלה לשעבר ניסה להבריח את החלקה, שנרכשה במהלך נישואיהם, משמה ומשמו של אביו. מנגד, טען הבעל כי הקרקע מומנה תמיד על ידי אביו ולכן אינה כפופה לנכסיהם המשותפים. בית הדין משרטט בהרחבה את המסגרת המשפטית, תוך הדגשה כי נטל ההוכחה מוטל על הבעל, נוכח עיתוי ההעברה וקיומם של אותות מרמה. היא מדגישה את הימנעותו של הבעל מלהביא ראיות לכך שהרכישה מומנה על ידי אביו, ומציינת כי עדותו של המוכר תומכת בטענת האישה כי הקרקע נועדה לשני בני הזוג. בית המשפט מצביע גם על סתירות בסיפורו של הבעל ומטיל ספק במעשיו, לרבות איחורו ברישום המקרקעין וערבותו לתשלום מס שבח. בסופו של דבר, בית הדין לערעורים פוסק לטובת האישה וקובע כי החלקה מהווה נכס משותף וכי הבעל הבריח אותה שלא כדין. הם מקבלים את הערעור, מורים לבית המשפט קמא לכלול את שוויה הנוכחי של החלקה במאזן הנכסים של בני הזוג, ופוסקים לאישה הוצאות משפט בסך 25,000 ₪. פסק הדין יפורסם בעילום שם.