ע"א 146/72

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לסכסוך בעסקת מקרקעין בין מערערת לבין מספר משיבים. המערערת ביקשה ביצוע ספציפי של עסקת מקרקעין לכאורה או, לחילופין, פיצוי כספי בגין הפרת התחייבות. המחלוקת המרכזית הייתה האם היה הסכם גמור בין הצדדים, כנדרש בסעיף 8 לחוק המקרקעין, הקובע כי הסכמים כאלה יהיו בכתב. בית המשפט פסק לטובת המשיבים והסיר עיקול זמני על הנכס הנדון. פסק הדין התבסס על שני נימוקים. ראשית, לא נמצאה ראיה לקיומו של הסכם כתוב כנדרש בחוק; שיק שהוצג כראיה לעסקה לא הספיק כדי לעמוד בדרישה זו. שנית, לא היה הסכם גמור, שכן היו חילוקי דעות בין הצדדים לגבי פרטים חשובים של העסקה המוצעת. ללא הסכם מוגמר, התביעה לביצוע ספציפי הייתה חסרת שחר. בית המשפט קבע, כי היעדר מסמך בכתב, כמתחייב מסעיף 8, משמע שלפעולה לכאורה אין בסיס משפטי. משכך, נדחתה העתירה להטלת עיקול, והמערער חויב בהוצאות. החלטה זו מהווה תקדים לצורך בהסכם כתוב בעסקאות מקרקעין, ומחזקת את הדרישה לעילת תביעה תקפה לפני מתן עיקול.