רע"א 463/04

תקציר

פסק הדין מתווה את כללי השיפוט המסדירים את הפניית תיקים לבוררות בישראל. השאלה המרכזית היא האם לבית משפט השלום הייתה סמכות להעביר תיק לבוררות או שהיה צריך לדון בו בבית משפט מחוזי, בשל חוסר בהירות סביב הליך ההפניה. במקרה הנדון, הגיש המשיב בקשה לסעד זמני כנגד המבקש, מה שהוביל את המבקש לפנות לבית משפט השלום ולבקש עיכוב הדיון בבית המשפט, וכן העברה לבוררות על בסיס סעיף בוררות בהסכם המקורי. אף שההליכים לא עוכבו או הועברו באופן רשמי, הושג הסכם בין הצדדים, לפיו הבקשה לסעד זמני תימחק והסכסוך יועבר לבורר, בהתאם להסכם המקורי. זה נרשם בפרוטוקול בית המשפט. עם זאת, בהחלטת בית משפט השלום צוין כי הבקשה לסעד נדחתה, ולא הוזכרה במפורש העברה לבוררות. זה הותיר את העניין לא ברור. מסקנת פסק הדין היא כי מאחר שבית משפט השלום לא העביר את התיק באופן פורמלי לבוררות, הוא לא רכש את הסמכות לדון בעניין כתיק בוררות. לפיכך, לבית המשפט המחוזי נתונה סמכות במקרה זה. הערעור מתקבל, החלטת הערכאה הנמוכה יותר מתבטלת, והתיק יידון בבית המשפט המחוזי. בנוסף, חויב המשיב בהוצאות המשפט של המערערת, בסך 5,000 ₪.