ברע"פ 65194-05-26

תקציר

בבית המשפט העליון **רע"פ 65194-05-26** **בפני:** כבוד השופט יחיאל כשר **העורר:** אמיר מלמד **נגד** **המשיבה:** מדינת ישראל **בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו (השופטת נ' תבור) מיום 15.5.2026 ב-ע"ח 43682-05-26** **החלטה** **מבוא** בפניי בקשת רשות לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו, אשר קבעה כי ההפקדה הנדרשת להבטחת התייצבותו של המבקש לדיוני בית המשפט תעמוד על סך 25,000 ש"ח, במקום 10,000 ש"ח כפי שנקבע תחילה על ידי בית משפט השלום. המבקש טוען כי גובה הערבות הכספית מהווה קו מפריד בין חירות למעצר, וכי מעצרו נובע מהפליה כלכלית בשל חוסר יכולתו לעמוד בסכום. **רקע עובדתי** 1. נגד המבקש הוגש כתב אישום ביום 15.11.2024, המייחס לו עבירות מגוונות, ביניהן פגיעה בפרטיות, הטרדה מינית, סחיטה באיומים, הפרעה לשוטר והחזקת סם מסוכן. העבירות בוצעו לכאורה בין השנים 2022-2024, וכללו שימוש ברשתות חברתיות ובאתר אינטרנט להטרדת עובדי ציבור, פרסום הכפשות, מעקב והטרדה. 2. המבקש נעצר ביום 30.10.2024. ביום 15.11.2024, במקביל להגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים. בית משפט השלום קבע קיומן של ראיות לכאורה ושל עילת מסוכנות, אך לנוכח היעדר עבר פלילי ופרקי הזמן שכבר שהה במעצר, הורה על חלופת מעצר בית בפיקוח, תוך הגבלת גישה לאינטרנט וצו הרחקה. 3. לאורך ההליך, המבקש לא התייצב למספר דיונים, בטענות שונות, ביניהן עניין רפואי וכפירת בסמכות בית המשפט. כתוצאה מכך, הוצאו נגדו צווי הבאה, ובמספר מקרים שוחרר בתנאים שכללו הפקדות כספיות. 4. ביום 15.5.2026, בעקבות צו הבאה נוסף, הובא המבקש לבית משפט השלום. המדינה עתרה למעצרו, אך בית המשפט קבע כי אין להורות על מעצר מאחורי סורג ובריח, אלא להסתפק בקביעת תנאים שיבטיחו התייצבותו. לפיכך, הורה על שחרורו בתנאי הפקדה בסך 10,000 ש"ח, שתי ערבויות צד ג' בסך 10,000 ש"ח, והתחייבות עצמית בסך 10,000 ש"ח. 5. המדינה הגישה ערר לבית המשפט המחוזי, בטענה כי יש להורות על מעצרו של המבקש בשל חוסר שיתוף הפעולה מצדו. בית המשפט המחוזי קיבל את הערר בחלקו, והורה כי ההפקדה להבטחת התייצבות המבקש תעמוד על 25,000 ש"ח, נוכח התנהלותו והחשש מאי-התייצבותו, וקבע כי אין הצדקה למעצר מאחורי סורג ובריח. עם זאת, ציין כי התנאים הקודמים לא הועילו. 6. מאז החלטת בית המשפט המחוזי, המבקש שוהה במעצר. הוא הגיש את בקשת רשות הערעור הנוכחית, בה טוען כי גובה הערבות הכספית מהווה קו מפריד בין חירות למעצר, וכי מעצרו נובע מהפליה כלכלית. כמו כן, טוען כי הנמקת בית המשפט המחוזי לקויה, ולא נבחנו חלופות מעצר, וכי היעדר ייצוג היה צריך להוביל למשנה זהירות. **דיון והכרעה** בית המשפט העליון (כבוד השופט יחיאל כשר) דחה את בקשת רשות הערעור. **השאלה המשפטית העקרונית** לשם קבלת רשות לערור ב"גלגול שלישי", על הטענה לעלות שאלה משפטית עקרונית החורגת מהמקרה הפרטני, או נסיבות חריגות בהן אי-מתן הרשות עלול לגרום לעיוות דין. **קביעת גובה הערבון** נקבע כי קביעת גובה העירבון היא מלאכת איזונים בין הצורך להרתיע את הנאשם מלהימלט מן הדין או להפר תנאי שחרור, לבין מצבו הכלכלי ויכולתו לעמוד בהפקדה. לכן, קביעה זו נטועה במהותה בכל מקרה ומקרה לגופו, ואינה מעלה שאלה עקרונית. טענת המבקש, לפיה אי-יכולתו הכלכלית לעמוד בגובה הערבות גרמה למעצרו, הינה טענה לגיטימית, אך הדרך הדיונית הנכונה להעלותה היא הגשת בקשה לעיון חוזר בהחלטת הערכאה הדיונית, בהתאם לסעיף 52(ב) לחוק המעצרים. במסגרת הליך זה, יוכל המבקש להציג ראיות לחוסר יכולתו הכלכלית, ובית המשפט יבחן את הנטען לאור כלל נסיבות העניין. **הנמקת בית המשפט המחוזי** בית המשפט העליון דחה את טענת המבקש כי החלטת בית המשפט המחוזי לא נומקה. נקבע כי ההפניה להתנהלותו של המבקש, אשר באי-התייצבותו החוזרת לדיונים גרם להקשחת התנאים, מהווה נימוק מספק לגובה הערבות שנקבעה. אין חובה על בית המשפט לפרט חישוב אריתמטי, ודי בכך שסכום הערבות יהיה מעוגן בהנמקה סבירה. **זהירות יתר בשל היעדר ייצוג** בית המשפט העליון דחה גם את טענת המבקש כי בתי המשפט קמא לא נהגו בו בזהירות מספקת לאור היותו בלתי מיוצג. עיון בתיקים מלמד כי המבקש נשאל האם ברצונו במינוי סניגור ציבורי, אך סירב לענות באופן ברור. נקבע כי נאשם שמחליט להישאר ללא ייצוג נושא באחריות להשלכות, ועל כן אין מקום לטענת "זהירות יתר". כמו כן, נקבע כי בית המשפט קמא לא נהג במבקש שלא בזהירות הנדרשת. **פסילת מותב** בקשת המבקש כי בית המשפט יורה על פסילת המותב הדן בתיק העיקרי נדחתה על הסף, מאחר שאינה מתאימה להתברר במסגרת הליך זה. הדרך המתאימה להעלאת טענה כזו היא הגשת הליך מתאים לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט. **סוף דבר** בקשת רשות הערעור נדחתה. **הערה משפטית** ההחלטה מדגישה את ההבחנה בין זכות ערעור לבין זכות לבקש רשות ערעור ב"גלגול שלישי". היא מאשררת את הלכת בית המשפט העליון לפיה קביעת גובה הערבון היא סוגיה נסיבתית, וכי טענות בנוגע לחוסר יכולת כלכלית לעמוד בו יש להעלות בדרך של בקשה לעיון חוזר, ולא כערעור בזכות. כמו כן, ההחלטה מחזקת את הנטל המוטל על נאשם המבקש שלא להיות מיוצג, ואת אחריותו להשלכות הנובעות מכך.