בג"צ 2921/23

תקציר

פסק הדין הנדון הוא פרי עתירה לבית הדין הארצי לעבודה, הנובעת מסכסוך בו היו מעורבים שלושה צדדים: מורה, המכונה משיבה מס' 3, העותרת, והמועצה, המכונה המשיבה מס' 2. המורה עבד במקביל הן עבור המועצה והן עבור העותר. המורה צבר ימי מחלה במהלך עבודתו במועצה וביקש להעביר, או "לגרור", ימי מחלה שלא נוצלו לעותר, כפי שהועסק אצלם לאחרונה. בית הדין האזורי לעבודה פסק תחילה לטובת המורה, חייב את העותרת לשלם למורה עבור ימים אלה והורה למועצה לשפות את העותרת בגין התשלומים. עם זאת, בית הדין הארצי לעבודה, בעקבות ערעור המועצה, קיבל חלקית את הערעור. היא אישרה את זכותו של המורה להעביר את ימי המחלה שלו ולקבל תשלום מהעותר אך ביטלה את חובת המועצה לשפות את העותר, בנימוק של טעמים שיפוטיים והעובדה שהתביעה נגד המועצה לא נכללה בכתב התביעה. העותר, מצדו, ערער על פסק דין זה לבג"ץ, הפועל כערכאה של מוצא אחרון. בג"ץ דחה את העתירה בקובעו כי לא נפלה טעות משפטית או נסיבות חריגות המצדיקות את התערבותו בהחלטות בתי הדין לעבודה, וכי טענות העותר מתאימות יותר להליך ערעור. מאחר שלא התבקשה מענה, לא נפסקו הוצאות. סיכום מקיף זה מאגד בתוכו את עיקרי פסק הדין, לרבות הצדדים המעורבים, הרקע לתיק, פסקי הדין של בתי הדין לעבודה והחלטתו הסופית של בג"ץ לדחות את העתירה.