ת"א 2353/00

תקציר

המחלוקת נסובה סביב רכישת מערכת הדפסה מהירה, סאיטקס ספונטאן, שנמכרה על ידי הנתבעת לתובע. התובעת טענה כי הנתבעת הציגה מצגי שווא בדבר יכולותיה של מערכת הדפוס טרם המכירה, מה שהוביל את התובעת לרכוש אותה תחת הרושם כי היא בעלת תכונות מהפכניות ופוטנציאל לרווח כלכלי משמעותי. עם זאת, לאחר שחוותה תקלות מתמשכות וקיבלה תמיכה בלתי מספקת מהנתבעת, ביקשה התובעת לבטל את הסכם הרכישה ודרשה השבת מחיר המערכת, וכן פיצוי בגין אובדן רווחים. הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי התובעת קיבלה את כל המידע הדרוש וכי המערכת שווקה כראוי. בנוסף, הנתבעת טענה כי הסכם פשרה מאוחר יותר, שנחתם על ידי שני הצדדים, פיצה את התובעת בגין כל אי התאמה בין יכולותיה בפועל לבין יכולותיה המיוצגות של המערכת, ולמעשה ויתר על כל תביעה נוספת. בית המשפט הסכים עם עמדת הנאשם. נמצא כי הסכם הפשרה, שכותרתו "חידוש הסכם מכר", שימש כפשרה, שנועדה לפתור את כל הסוגיות העומדות על הפרק ולמנוע התדיינות משפטית עתידית. ההסכם כלל שחרור הדדי של תביעות והוראה המפצה את התובע על אי ההתאמות. השופטת הדגישה כי התובעת התקשרה מרצון בהסכם זה, גם אם המניע לכך היה קשיים כלכליים של החברה. זאת ועוד, בית המשפט דחה את טענת התובעת כי נודע לה על מגבלות המערכת רק לאחר ההסכם השני, ומצא אותה סותרת את טענותיה וראיותיה של התובעת עצמה. עוד ציינה השופטת כי התובעת לא ניסתה לבטל את ההסכם תוך זמן סביר למרות שהייתה מודעת לנושא. בסופו של דבר, השופט פסק לטובת הנתבע ודחה את תביעת התובע. התובע חויב לשאת בהוצאות התביעה ולשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין בסך 80,000 ₪, בתוך 30 יום. בפסק הדין הודגש כי הסכם הפשרה, לרבות הפיצוי שניתן, הסדיר את העניין, וניסיונה של התובעת לבטל את הסכם הרכישה הראשוני מבלי לוותר על יתרונות הפשרה היווה התנהגות חסרת תום לב. ההחלטה המקיפה נועדה לסיים את המחלוקת בין הצדדים, ולא הותירה מקום לטענות נוספות הקשורות למערכת הסיטקסית הספונטנית.