ת"א 27092-01-20

תקציר

בפסק דין זה, עורך דין תובע את לקוחו בשכר טרחה לאחר שייצג אותו בתביעה מוצלחת נגד מועצה בגין אי השוואת שכרו וזכויותיו של הלקוח לקודמו. הסכם שכר הטרחה קובע כי הלקוח מתחייב לשלם את שכר טרחת עורך הדין מכל סכום המגיע לו. הלקוח טען כי פסק הדין שהשיג עורך הדין הוא חסר חשיבות וכי אין לחייב אותו בתשלום שכר טרחה בגין שכר עתידי. עם זאת, השופט פסק לטובת עורך הדין וקבע כי הלקוח ביטל את החוזה באופן לא הוגן ובחוסר תום לב לאחר מתן פסק הדין, וכי מהניסוח הברור של הסכם שכר הטרחה משתמע כי על הלקוח לשלם את שכר הטרחה עבור השירות המשפטי, לרבות תשלומי שכר עתידיים. השופט הדגיש כי מאמציו של עורך הדין הובילו לפסק דין חיובי ולהטבות כספיות ללקוח. זאת ועוד, טענת הלקוח כי שילם את שכר הטרחה תחת לחץ לא נתמכה ונסיבות סיום החוזה הצביעו על חוסר תום לב מצד הלקוח. השופטת גם דחתה את טענת הלקוח בדבר אופן סיום החוזה וההפרה לכאורה של תקנת הציבור, שכן הנסיבות מלמדות על חוסר תום לב של הלקוח והשכר שנקבע בהסכם היה סביר. לבסוף, השופט הורה ללקוח לשלם את הוצאות עורך הדין ושכר טרחת עורך הדין, ואיפשר לצדדים 60 יום לנהל משא ומתן על חישוב שכר הטרחה, אחרת ייקבעו הוראות נוספות.