עת"מ 18440-04-24

תקציר

השופט דחה את העתירה בשל היעדר שיקול דעת מקצועי או שיקול דעת מצד מוסדות התכנון. העותר לא הוכיח פגמים כלשהם בהחלטת ועדת הערר או בהליך שקדם לה. ההחלטה נמצאה סבירה ומבוססת על נימוקים משפטיים מוצקים, ללא חריגה מתחום המקצועיות. נדחתה הטענה העיקרית שהועלתה על ידי העותר, לפיה יש להתיר הקמת ממ"ד לפי סעיף 151(ג) לחוק התכנון והבניה. סעיף זה מתייחס להוספת שטחי שירות ולא לחריגה מקווי בניין. הבנייה המוצעת, הממוקמת במרחק של 9 מטרים מבית המגורים ללא כל זיקה אליו, לא היוותה ממ"ד על פי ההגדרות הרלוונטיות. גם טענת העותר כי תכנית המתאר הארצית מאפשרת לו להקים את הממ"ד נדחתה, שכן התכנית אינה חלה רטרואקטיבית על בקשות שהוגשו לפני חקיקתה. כמו כן, השופטת הסכימה עם קביעת ועדת הערר כי הקמת ממ"ד בתוך קווי הבניין היא ישימה, ולכן החריגה המבוקשת מיותרת. נדחו גם טענות נוספות לגבי מקרים חריגים והגדרת מבנה עזר. טענתה החצויה של העותרת כי ניתן לאשר את הבנייה כ"מקלט" לא הייתה רלוונטית, שכן ברור שהבקשה והערר היו לממ"ד. ככלל, השופט הגיע למסקנה כי העתירה לוקה בחסר, וכי יש לדחות את הבקשה להיתר בנייה, ובכך לאשר את החלטת ועדת הערר. העותר חויב בהוצאות המשיבים, בסך 20,000 ₪.