ע"א 3326/13

תקציר

בפסק דין זה דן בית המשפט בכללים הנוגעים להגשת ערעור ובהשפעתם על ביצוע פסקי דין. על פי תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ערעור אינו מעכב ביצוע פסק דין אלא אם כן מראה המערער סיכויי הצלחה גבוהים ומאזן נוחות לטובתו, ומונע נזק בלתי הפיך אם לא יינתן סעד. עיקרון זה, הנתמך במספר מקרים בעבר, מדגיש את התנאי המצטבר של כשרון ונוחות. במקרה הספציפי הזה, לאחר שבחן את טענות הצדדים, החליט בית המשפט להיעתר חלקית לבקשה. הסעד הנוגע להעברת המבקש להליך פירוק בפיקוח בית המשפט יעוכב עד להכרעה בערעור. עם זאת, לגבי הסעד הנוגע לעיכוב או בטלות הליך הפירוק של המבקש, בית המשפט העדיף את המשיבים, בקובעו כי ההוצאות הכרוכות בעיכוב הפירוק עולות על הנזקים הפוטנציאליים מפירוק המבקש. ערבויות בעלי המניות של המבקשת לא נמצאו מספיקות כדי לשנות איזון זה, שכן קיימות טענות אחרות בדבר ליקויי בנייה. בית המשפט הכיר בחוסר הוודאות של החבויות הכספיות אם תצליח תביעת המשיבים, ובשל אופיין הבלתי פתור של טענות המשיבים, אין באפשרותו לדחות אותן על הסף. המבקש הסכים לעכב הן את הפירוק בפיקוח בית המשפט והן את ההליך הוולונטרי. בסופו של דבר, בהסתמך על נוסחת "צירוף הכוחות", בית המשפט לא התעמק בסיכויי הערעור אלא ציין את סמכותו הראויה של בית משפט קמא במתן הסעדים המבוקשים על ידי המשיבים. לפיכך, הבקשה לעכב או לבטל את הליכי הפירוק של המבקש נדחתה, ואילו הסעד החלופי של העברת ההליכים לפיקוח בית המשפט נדחה עד להגשת הערעור. לא הוזמנו עלויות.