ע"מ 3402/09

תקציר

הכרעת הדין דנה בפשיטה שביצעה משטרת ישראל על משחטה החשודה כמשחטה בכפר עילר, שבעקבותיה אותרו כלי רכב וחלקי רכב גנובים. בתום חקירה הוגש נגד המערערים כתב אישום בגין קבלת כלי רכב וחלקי חילוף גנובים במספר רב של הזדמנויות. בית משפט קמא הורה על מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים, דבר שהוביל לערעור זה. טענתה העיקרית של ההגנה הייתה כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי לבתי המשפט הצבאיים סמכות לדון בתיק וכי חסרות ראיות המבססות קשר בין המערערים לבין הרכוש הגנוב. הם טענו כי האזור בו נמצאו כלי הרכב נגיש מנקודות רבות, וכי המערערים אינם קשורים לכלי הרכב או לחלקים שנמצאו בו. עם זאת, התביעה הצבאית הביאה ראיות המצביעות על כך שהשטח מגודר ונמצא בשליטתם הבלעדית של המערערים. כמו כן הוצגו מפתחות שנמצאו ברשות המערערים התואמים לכלי רכב שנמצאו באזור, וכן פריטים נוספים כגון יומנים וספרי לימוד שאותרו בכלי רכב שנגנבו בעבר. המערערים לא הצליחו לספק הסבר מניח את הדעת להחזקתם בפריטים אלה. זאת ועוד, טענה הפרקליטות כי אופי העבירות, יחד עם הרישום הפלילי של המערערים ומגוריהם בשטחי A, מצדיקים את המשך מעצרם בעילה של מסוכנות וחשש להימלטות ממערכת המשפט. לאחר בחינת חומר הראיות, הגיע השופט למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להחזקתם הבלעדית של המערערים בשטח ולקבלתם כלי רכב גנובים. בנוסף, קבע השופט כי סביר להניח שהמערערים ידעו כי כלי הרכב גנובים, בהתחשב בנסיבות רכישתם. באשר לעילות המעצר, השופט הכיר בכך שעבירות רכוש בדרך כלל אינן מובילות למעצר עד תום ההליכים. עם זאת, במקרה זה, אופיין השיטתי של העבירות, מגוריהם של המערערים בשטח A ורישומיהם הפליליים הקודמים העלו חשש משמעותי לגבי חזרתם האפשרית ויכולתם להימלט מן הדין. השופט מצא כי חומרת המצב גוברת על האפשרות לשחרר את המערערים בערבות, והדגיש את האתגרים שבאכיפת החוק בשטחי A ואת חומרת העונש הפוטנציאלית אם יורשעו. בסופו של דבר, קבע השופט כי קיימת עילה תקפה למעצרם של המערערים, בעיקר בשל הסיכון שיימלטו מן הדין, ולפיכך דחה את הערעורים, תוך שהוא מחזק את החלטת בית משפט קמא לעכבם עד תום ההליכים המשפטיים. פסק דין זה ניתן בפומבי ובנוכחות הצדדים המעורבים ביום 23 בנובמבר 2009.