ע"א 428/82

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין חוק מס ערך מוסף בישראל. למערער, שניהל מכולת במזרח ירושלים, נערכה שומת מס על ידי מינהל מס ערך מוסף על סמך פסק דינו של המנהל. המנהל סבר כי דוחות המס התקופתיים של המערערת שגויים, שכן רכישות רבות לא נרשמו לכאורה בספרי המערערת. בית המשפט המחוזי דחה את התנגדות המערער, והוביל לערעור זה לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של הערכאה הנמוכה יותר, והסכים כי למשיב נתונה הסמכות להוציא שומה מיטבית מאחר ורישומי המערער אינם שלמים ואינם נכונים. חובת הבאת הראיות הוטלה על המערער. בנוסף, הבהיר בית המשפט כי חוק מס ערך מוסף אינו מחייב שימוע בפני המנהל וכי די היה בזכותו של המערער להציג ראיות במהלך הליך הערעור. הדיון בנכונות ספריו של המערער הצטמצם לשאלה האם המנהל יכול לפעול לפי סעיף 77 ומי נושא בנטל הראיית. בית המשפט העליון הסכים עם ממצאיו של בית המשפט המחוזי כי המערער אכן רכש טובין שלא נרשמו בספריו וכי מסקנתו של המנהל מוצדקת. עם זאת, בית המשפט העליון תיקן מעט את פסק הדין והתיר ניכוי תשומות בגין החשבוניות שהציג המשיב ויוחסו למערערת. הערעור נדחה, ונפסק למשיב הוצאות. השופט א' וינוגרד, המשנה לנשיאה מ' בן-פורת והשופט י' בך נתנו פסק דין פה אחד.