בד"א 34/19

תקציר

הערעור מערער על פסק דין של זיכוי בהליך משמעתי נגד עורך דין, שהואשם בהעלמת כספים שלא כדין השייכים למרשו. הלקוח טען כי לא קיבל פיקדון ממשרד הביטחון, אשר הועבר לחשבון הנאמנות של עורך הדין, ואילו עורך הדין טען כי חלק מהכספים הועברו במזומן והשאר נגבו כשכר טרחה. ערכאת הערעור מצאה כי שגה בית משפט קמא בחלוקת נטל ההוכחה ובניתוח הראיות. בית המשפט קבע כי עורך הדין לא הציג ראיות רלוונטיות, שהיו בשליטתו, בעוד שראיות הלקוח היו אמינות. בפרט, עורך הדין לא הציג מסמכים כלשהם התומכים בטענתו כי ניכה שכר טרחה מהפיקדון, ואף לא זימן להעיד עורך דין צד ג', שהוזכר במכתב משרד הביטחון. עוד מצאה ערכאת הערעור כי גרסתו של עורך הדין לאירועים בנוגע לשיקים שהנפיק ללקוח הייתה פחות אמינה מזו של הלקוח. זאת ועוד, התנהלותו של עורך הדין בניכוי שכר טרחת עורך דין מהפיקדון ללא הסכמתו בכתב של הלקוח לא הייתה תקינה. נוכח ממצאים אלה, הגיע בית הדין לערעורים למסקנה כי עורך הדין ביצע את עבירות המשמעת כפי שהואשם, והרשיע אותו בהתאם. העניין הוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך מתן גזר הדין.