סע"ש 9935-11-19

תקציר

התובע, כבאי במקצועו, החל לעבוד באיגוד שירותי הכבאות וההצלה באיו"ש בשנת 1996 ולאחר מכן עבר למערך הכבאות של עיריית ירושלים. התובע תבע את הנתבעים - רשות הכבאות וההצלה ומדינת ישראל - לסעד הצהרתי לפיו הוא זכאי לפנסיה תקציבית ולהכרה כעובד דור ראשון על סמך עברו התעסוקתי. עם זאת, הנתבעים טענו כי התביעה הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות ודינה להידחות על הסף. בית המשפט הסכים עם הנתבעים ודחה את התביעה מחמת התיישנות. בפסק הדין צוין כי עילת התביעה לתביעותיו של התובע התגבשה בשנת 2000 עת החל לעבוד בעיריית ירושלים ועבר לתוכנית פנסיה צוברת. לפיכך, התביעה, שהוגשה 19 שנים מאוחר יותר, נדחתה משום שהוגשה מעבר לתקופת ההתיישנות בת שבע השנים. כמו כן, בית המשפט קבע כי נסיבותיו של התובע שונות מאלו של כבאים אחרים אשר תבעו בהצלחה פנסיה תקציבית משום שהיה מבוטח בתוכנית פנסיה צוברת משנת 2000. השופטת הדגישה כי סעד הפיטורים על הסף מופעל במשורה וכי לבתי הדין לעבודה יד הדוקה עוד יותר בעניין זה. לבסוף הורה השופט כי כל צד יישא בהוצאותיו, בהתחשב בכך שמדובר בתביעת ביטוח לאומי שלא נדונה לגופה.