עת"מ 5920-02-13

תקציר

נראה כי פסק הדין המדובר קשור לחוקי ההגירה ואיחוד המשפחות בישראל. בית המשפט דן בעניינם של בני זוג זרים של אזרחים ישראלים המבקשים לחיות יחד בישראל. לשר הפנים שיקול דעת במתן אשרות ורישיונות שהייה, וקיים נוהל להכרה בידועים בציבור ומתן אפשרות לבני זוג זרים לקבל אזרחות ישראלית. עם זאת, הנושא מתעורר כאשר האזרח הישראלי כלוא. פסק הדין מכיר בחשיבות ההגנה על התא המשפחתי ומתן אפשרות לבני זוג לחיות יחד, ומכיר בכך שדחיית בקשות על הסף על בסיס מאסר בלבד היא בלתי סבירה. בית המשפט מורה כי יש לבחון את בקשות העותרים לגופן, בהתחשב במכלול הנסיבות הרלוונטיות, לרבות תקופת המאסר. פסק הדין מפרש גם את הדרישות הפרוצדורליות לבקשות לאיחוד משפחות, קובע כי מאסר אינו צריך להוביל אוטומטית לדחיית בקשות כאלה, ומדגיש כי יש לבחון את טיב היחסים על פי הליך איחוד משפחות. זאת ועוד, השופט מדגיש כי הוראות הנוגעות לסיכוני ביטחון אינן חלות במקרה זה, ומסגיר את מידתיות הפגיעה בזכויות, בקובעו כי פרשנות סעיפים פרוצדורליים אינה צריכה להוביל לפגיעה בלתי מידתית בזכותם של העותרים לחיי משפחה. בסופו של דבר, קבלתה החלקית של העתירה מחייבת את החזרת התיק להמשך עיון שר הפנים.