בש"פ 1760/01

תקציר

המערער נעצר בחשד לביצוע עבירות פליליות ושוחרר בערבות בתנאים מסוימים, לרבות מעצר בית, אי יצירת קשר עם עדים והפקדת מזומן בסך 15,000 ₪. לאחר הרשעתו ביקש המערער להשיב את הסכום שהופקד, אך הבקשה נדחתה על ידי בית המשפט מאחר שהמדינה ערערה על גזר הדין. הסוגיה שעמדה בפני בית המשפט העליון הייתה האם סכום הערבות יוחזר לאחר סיום ההליכים בבית משפט קמא או שהוא ייתפס עד תום כל ההליכים, לרבות הערעור. בית המשפט קבע כי יש להחזיר את סכום הערבות למערער שכן הערבות ניתנה מכוח צו מעצר, שתוקפו פג עם מתן גזר הדין. בית המשפט פירש את הסכם הערבות, שהיה מעורפל, לטובת המערערת, והגיע למסקנה כי הוא חל רק על ההליכים בבית משפט קמא. כמו כן, הדגיש בית המשפט כי לבתי המשפט סמכויות מוגבלות להטיל תנאי שחרור בערבות בהליך פלילי ועליהם לקיים את הוראות חוק סדר הדין הפלילי. מאחר שהחוק מבחין בין הליכים בערכאה הראשונה לבין הליכי ערעור, לא הייתה לבית משפט קמא סמכות להאריך את הערבות מעבר לשלב המשפט. ההחלטה הדוחה את בקשת המערער התקבלה ללא סמכות חוקית, ויש להשיב את כספי הערבות למערער לאלתר.