ת"א 35676-09-19

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך שכר טרחה בין עורך דין ללקוחו מינואר 2019. עורך הדין תבע את מרשו בגין אי תשלום שכר טרחה. על בית המשפט היה לקבוע האם ההסכם הוא רטרואקטיבי או פרוספקטיבי, האם הוא בוטל כדין ומתי; בנוסף, בית המשפט נדרש להכריע האם עורך הדין זכאי לפיצויי קיום. השופט קבע כי הסכם שכר הטרחה מינואר 2019 הוא פרוספקטיבי, החל מאותו חודש ממש. הלקוח היה מודע לכך, שכן סעיפים 1 ו-2 להסכם השתמשו בתנאים עתידיים, וההסכם נחתם באמצע פברואר. השופטת קיבלה את ביטול ההסכם על ידי הלקוח, כפי שנמסר לו כדין במאי 2019, ואת סירובו של הלקוח לשלם בהתאם לתנאי ההסכם לאחר פגישה באותו חודש ממש. עוד ציינה השופטת כי הביטול לא נעשה בחוסר תום לב, ולכן זכותו של הלקוח לבטל את ההסכם. מאחר שההסכם בוטל כדין, דחה בית המשפט את בקשת עורך הדין לסעד והורה ללקוח להמשיך לשלם על פי ההסכם. עם זאת, הלקוח חויב לשלם לעורך הדין את שכר הטרחה שנקבע בהסכם עד לביטולו, בסך 40,415 ₪. השופט פסק גם נגד תביעת עורך הדין לפיצוי נזק לא ממוני, שכן הוא לא כומת, והסכום לא שולם כאגרת בית משפט. באשר לבקשת עורך הדין למתן פסק דין הצהרתי בדבר זכאותו לשכר טרחה בגין חתימה על הסכם פינוי בינוי, פסק השופט נגד עורך הדין והסביר כי הסכם שכר הטרחה מותנה ותלוי בכך שהדיירים יחתמו על הסכמי מכר עם היזם. מאחר שתנאי זה לא התקיים, עורך הדין לא היה זכאי לשכר הטרחה. עוד ציינה השופטת כי עורך הדין יכול לתבוע שכר טרחה ראוי עבור עבודה שבוצעה, אך הראיות הנוכחיות אינן תומכות בטענה זו. עם זאת, ניתנה לעורך הדין רשות לפצל את סעדיו ולהגיש תביעה נפרדת לתשלום הולם אם יחפוץ בכך. לבסוף, השופט סירב להרים את מסך ההתאגדות ולהטיל אחריות אישית על הלקוח, שכן עורך הדין לא סיפק הצדקה מספקת. לפיכך, הלקוח לא חויב באופן אישי לשלם את שכר הטרחה שנפסק. השופט סיים את דבריו בכך שהורה ללקוח לשלם לעורך הדין 40,415 שקל, לצד 1,000 שקל הוצאות ו-6,000 שקל שכר טרחת עורך דין. סכומים אלה היו אמורים להיות משולמים תוך שלושים יום, או שהם יצטברו הפרשי ריבית והצמדה כנדרש בחוק.