בד"א 98/93

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על הרשעתו של בית הדין המשמעתי המחוזי בתל אביב-יפו בהפרת סעיפים בחוק לשכת עורכי הדין ובכלליה. לגופו של עניין, הואשם המערער, עורך דין במקצועו, בכך שטען טענות שווא לבית המשפט המחוזי, ביודעו שהן אינן נכונות, ובכך לא סייע לבית המשפט לנהל משפט ופגע בכבוד המקצוע. הערעור נסב על שתי שאלות מרכזיות: 1. האם המערער הפר את תקנה 34(א) לכללי לשכת עורכי הדין, האוסרת על עורכי דין לטעון טענות עובדתיות או משפטיות בידיעה שהן כוזבות; ו-2. האם המערערת לא הצליחה לשמור על כבוד המקצוע ו/או לסייע לבית המשפט בעשיית צדק. ערכאת הערעור מצאה כי יסוד הידיעה הנדרש להפרת תקנה 34(א) לא הוכח. עם זאת, הרשיע בית המשפט את המערער בהפרת סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, המחייב עורכי דין לסייע לבית המשפט בניהול המשפט. דעת הרוב זיכתה את המערער מהפרת סעיף 53 לחוק לשכת עורכי הדין, שעניינו שמירה על כבוד המקצוע, ואילו דעת החולק הרשיעה אותו בסעיף זה. ערכאת הערעור, ברוב דעות, קיבלה את הערעור בחלקו, וזיכתה את המערער מהרשעה לפי תקנה 34(א) וסעיף 53 לחוק לשכת עורכי הדין. עם זאת, ההרשעה בעבירה על סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין אושרה. גזר הדין הומתק לאזהרה, ושאר העונש המקורי, כולל קנס של 5,000 שקל ופרסום גזר הדין מבלי לנקוב בשמו של הנאשם, נותר על כנו. השופט קמפינסקי, בדעה חולקת, היה מרשיע את המערער בשני הסעיפים ומשאיר את העונש המקורי על כנו. פסק הדין, מיום 20.2.95, ניתן ביום 8.3.95.