ת"צ 49678-12-15

תקציר

השופט שקל בכובד ראש את הטיעונים שהציגו עורכי הדין ושמר על החלטתם הקודמת בנוגע לחיוב בהוצאות. הם הדגישו כי מערכת היחסים בין עורכי הדין המייצגים את התובע הייצוגי לבין התובע המייצג בתובענה ייצוגית היא ייחודית ושונה ממערכת היחסים האנכית הטיפוסית בין תובע לעורך דינו. מערכת יחסים אופקית זו, כפי שתיארו אותה, מכירה במעמדו העצמאי של הפרקליטות הייצוגית ובתפקידה המשמעותי בהתוויית ההליך ובתדירות גבוהה גם בייזומו. מעמד עצמאי זה מצדיק חיוב המייצג בהוצאות בנסיבות מסוימות, גם אם הבקשה לתביעה ייצוגית נדחית. במקרה ספציפי זה הדגישה השופטת את תפקידו המרכזי של המייצג בייזום התביעה וניהולה, לרבות ניגוד העניינים שנוצר. עורכי הדין ספגו ביקורת על כך שלא צפו את הקשיים הנוגעים לעילת התביעה האישית של התובע המייצג ולא חיפשו באופן אקטיבי מועמד חלופי. השופטת הדגישה גם את בזבוז הזמן השיפוטי הרב הנובע מהתנהלות ההליך, מה גם שהטענות מעולם לא הובהרו לגופן. כתוצאה מכך, קבעה השופטת כי התובע המייצג ועורכי הדין המייצגים אותו יישאו בהוצאות שנפסקו לאוצר המדינה, כאשר התובע המייצג ישלם 40,000 ₪ ועורכי הדין ישלמו סכום משותף ונפרד של 60,000 ₪.