בג"צ 2088/10

תקציר

העותרים, המוקד להגנת הפרט ו-15 עותרים נוספים, ביקשו לאפשר לפלסטינים מעזה לעבור לגדה המערבית לצורך יישובי קבע. המשיבים – המפקד הצבאי בגדה המערבית, מתאם פעולות הממשלה בשטחים והממונה על מרשם האוכלוסין במנהל האזרחי – התנגדו לעתירה והצדיקו את מדיניותם הנוכחית בנימוקים ביטחוניים. המדיניות המדוברת, המעוגנת במציאות מנהגית ארוכת שנים, מתירה לתושבי הרצועה לחצות לגדה המערבית רק במקרים בודדים וחריגים. בית המשפט הסכים עם המשיבים והדגיש את המציאות הביטחונית הקשה ואת הסיכון הפוטנציאלי הכרוך במתן אפשרות לתנועה חופשית בין עזה לגדה המערבית. הודגש כי מדיניות זו מבוססת על שיקולים ביטחוניים לגיטימיים ועל הסדר הציבורי, במיוחד לנוכח תשתיות הטרור ברצועת עזה והיעדר שליטה ישראלית אפקטיבית באזור. בית המשפט ציין כי אף שלמדיניות זו השלכות קשות, הפרדת משפחות וקרובים, היא הכרחית בהתחשב בהקשר הנוכחי. השופטים הדגישו כי לא מצאו עילה להתערב במדיניות המשיבים, מה גם שמדובר בהיבטים פוליטיים דומיננטיים. עם זאת, בית המשפט המליץ לבחון את המדיניות מעת לעת והפציר במשיבים לשקול את ההשפעה האנושית של ההגבלות. בסופו של דבר, העתירה בבג"ץ 2088/10 נדחתה. לבג"ץ 4019/10 הוצא צו מותנה, המורה למשיבים להצדיק את מדיניותם שלא להחיל את כללי הכניסה לפני שנת 2000 על תושבי רצועת עזה שנכנסו לגדה המערבית לפני תום הממשל הצבאי ברצועת עזה במהלך ההתנתקות. למשיבים ניתנו 60 יום להגיב.