עמ"נ 183/04

תקציר

עיריית תל אביב-יפו גבתה ארנונה מנכס של חברת פרסום לפי תעריף העסק. החברה פנתה לוועדת הערר של העירייה, בבקשה להטיל מס על שטח של 32 מ"ר בנכס, המשמש לפעילות ייצור, בשיעור הנמוך יותר של "תעשייה ומלאכה". ועדת הערר הסכימה עם החברה, אך העירייה הגישה ערר מנהלי. בית המשפט דחה את ערעור העירייה וקבע כי ניתן לפרש את פעילות החברה באותו אזור כפעילות יצרנית, ובכך להצדיק את שיעור המס הנמוך יותר. ההחלטה התבססה על אופייה המתפתח של הטכנולוגיה ועל ההגדרה המשתנה של "פעילות ייצור". השופט הדגיש את היקפה המצומצם של הביקורת השיפוטית במקרים כאלה ומצא את החלטת ועדת הערר סבירה, מה גם שהעירייה עצמה הכירה באופיו הייחודי של השטח ששטחו 32 מ"ר. יתר על כן, השופטת ציינה כי הפעילות הייתה כרוכה ביותר מעבודה רעיונית ועברה לתחום הביצוע והעבודה הטכנית, תוך הטיית הכף לטובת סיווגה כ"תעשייה ומלאכה". העירייה חויבה לשאת בהוצאות החברה ובשכר טרחת עורך דין.