ע"א 70733-01-24

תקציר

הערעור מתייחס לסכסוך על חוב מים בין בעל נכס, המערערת, לבין תאגיד מים אזורי, המשיב. המשיב טען, כי המערער חיבר שלא כדין את מבנהו לצנרת המים של המשיב, דבר שהוביל לצריכת מים שלא שולמה. תחת איום בהליך פלילי חתמה המערערת על הסכם פשרה לתשלום 1,958 ₪ עבור צריכת מים ו-15,000 ₪ עבור דמי אכיפה. זמן קצר לאחר מכן גילתה המערערת כי השימוש בפועל של השוכר במים אינו מצדיק את החיובים וביקשה לבטל את ההסכם, אך המשיב סירב. ארבע שנים לאחר מכן שילמה המערערת את הסכום המבוקש במלואו. כארבע שנים לאחר מכן, תבעה המערערת השבה וזו נענתה בחלקה לערכאה נמוכה יותר, והורתה למשיבה להשיב מחצית מהסכום ששולם, ללא ריבית, בשל התמהמהותה של המערערת בהגשת התביעה. המערערת ערערה וטענה כי המשיב לא ביקש השבה חלקית וכי פסק הדין אינו רלוונטי. עוד טענו כי הערכאה הנמוכה יותר לא שקלה פיצוי בגין עוגמת נפש ופיצויים עונשיים, וכי על המשיב לשלם ריבית ושכר טרחה גבוה יותר. המשיב ביקש לדחות את הערעור, בקובעו כי שיהוי המערערת פגע ביכולתם להציג ראיות וכי החלטת הערכאה הנמוכה יותר בדבר השבה חלקית הייתה סבירה. עוד נטען, כי יש לדחות את התביעה על יסוד תקופת ההתיישנות וכי המערערת לא ביטלה את ההסכם תוך זמן סביר. ערכאת הערעור קבעה כי השבה חלקית אינה מוצדקת נוכח כישלונו של המשיב להוכיח את טענותיו ואי חוקיות התנהלותו. בית המשפט הורה על השבה מלאה, כולל הפרשי הצמדה וריבית ריאלית ממועד התשלום. תביעתם של המערערים לעוגמת נפש ולפיצויים עונשיים נדחתה, וכך גם בקשתם להעלאת שכר טרחה וריבית. תחת זאת, חויב המשיב לשלם אגרה בסך 4,000 ₪ והוצאות ערעור בסך 3,000 ₪, ואילו האגרה הראשונית שהורה בית המשפט הוחזרה. הסכום הכולל שיוחזר למערערת נקבע על 20,870 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.11.2016.