ער"מ 22631-01-14

תקציר

הערעור מערער על שתי החלטות של הרשם הנוגעות לבקשה לצו עיקול זמני על נכסים שונים שבבעלות המערערים, ביחס לתביעה כספית של המשיב, חברת הגיחון בע"מ. ההחלטה הראשונה, מיום 27.06.13, הורתה על עיקול זמני של עד 5 מיליון ₪ על נכסי המערערת. ההחלטה השנייה, מיום 19.12.13, הפחיתה את סכום העיקול ל-2 מיליון ₪ וביטלה את הצו נגד אחד המערערים. הצווים התבקשו ביחס לטענה כי המערערת, קבלנית תחזוקה של חברת הגיחון, סיפקה באופן פרטי שירותי מים לתושבי מזרח ירושלים באמצעות גניבת מים מהגיחון ובכך גרמה לחברה נזקים כספיים משמעותיים. הרשם, בהחלטות מפורטות ומנומקות, מצא ראיות לכאורה לתמיכה בטענה וקבע את גובה העיקול על סמך אומדן הנזקים שנגרמו להגיחון. סכום זה כלל את הגידול בפחת המים, את שווי הציוד שהוסר ואת עלויות הפרת ההסכם בין הצדדים. המערערים טענו כי החלטות הרשם אינן עקביות ואינן ראיות דיין, תוך שימת דגש על טיוטת החלטה שנחתמה בטעות ונמחקה שעות לאחר מכן. עם זאת, בית המשפט מצא כי החלטות הרשם מנומקות היטב ובשיקול דעתו הרחב בהוצאת צווים זמניים. עוד קבע בית המשפט כי הראיות שהציג הגיחון, לרבות תמלילי חקירות ותצהיר של קצין הביטחון שלו, הן ראיות לכאורה מספיקות לתמיכה בטענה ובצו. יתר על כן, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בקביעת הרשם בדבר הסבירות לביצוע פסק הדין ללא הצו, במיוחד נוכח חוסר פעילותם של המערערים והיעדר ראיות לחוסנם הכלכלי. לבסוף, קבע בית המשפט כי גובה העיקול נקבע באופן סביר על סמך הערכות הממונה על התקציבים של הגיחון. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערים חויבו לשלם לחברת הגיחון הוצאות בסך 8,000 ₪.