בר"ע 39263-03-15

תקציר

פסק הדין עוסק בערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, אשר תמכה בהערכת ועדת הערר בדבר אי כושר העבודה של המערער בשיעור של 74% עם שיעור נכות רפואית של 68%. הוועדה קבעה כי המערער יכול לעסוק באופן חלקי ביותר בעבודות מסוימות כמו טלמרקטינג ומכירות למרות שהוא סובל ממצבים רפואיים כמו פיברומיאלגיה, כאבי ראש כרוניים וסחרחורות. המערערת ערערה על ההחלטה וטענה כי היה מקום לפרט את מספר שעות העבודה הספציפי ולהבליט את הפערים בין המצב הרפואי לבין סוגי המשרה המוצעים. הערעור העלה תהיות האם הוועדה עמדה בדרישות פסק הדין החוזר, נאותות המלצות כושר העבודה והקפדה על הנחיות הנוגעות לשיעור הנכות הטיפולית לדרגת אי כושר. בית הדין מצא כי הוועדה נימקה די הצורך את החלטותיה, התאימה את המלצות העבודה למגבלות תעסוקתיות, ולקחה בחשבון את נסיבותיו האישיות של המערער, כגון השכלה מוגבלת וניסיון תעסוקתי. הערעור נדחה מאחר שפסק הדין קבע כי הוועדה פעלה כראוי במסגרת תפקידה המורכב, ללא טעויות משמעותיות המצדיקות בחינה נוספת. בית המשפט הדגיש כי ליקויי הנמקה מינוריים אינם מצדיקים בהכרח ביטול החלטה, במיוחד כאשר הערכות הנכות נשפטות באופן מקצועי. הערעור נדחה ללא הוצאות.