ע"א 39170-12-09

תקציר

רואה חשבון, יוסף כץ (המערער), סיפק שירותים מקצועיים ללואי אריה דגן (המשיב) ולשלוש חברות שהיו בבעלותו בין השנים 1985 ל-2005. המערערת תבעה את המשיבים לתשלום שכר טרחה בסך 1,219,000 ₪ עבור שירותי ראיית חשבון, ואילו המשיבים תבעו מנגד סך 4,000,000 ₪, בטענה לרשלנות מצד המערערת. הערעור לבית המשפט העליון התמקד בתביעה העיקרית לתשלום אגרות. המערער טען, כי לא נחתם הסכם שכר טרחה פורמלי, ויש לחשב את שכרו על בסיס שעות העבודה. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי הוסכם ושולם שכר חודשי קבוע. בית משפט קמא פסק לטובת המשיבים, אימץ את גרסתם לאירועים ודחה את טענת המערערת כחסרת ראיות להסכם שכר טרחה. בית המשפט אף הורה למשיבים לשלם למערער בונוס בסך 50,000 ₪ שהובטח לו, בצירוף מע"מ וריבית. הערעור התמקד בערעור על ממצאיו של בית המשפט קמא, אך בית המשפט העליון אישר את הדחייה, ולא מצא עילה להתערב בפסק דינו המפורט של הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט העליון הסכים עם החלטת בית משפט קמא, תוך שהוא מדגיש את היעדרו של הסכם שכר טרחה בכתב ואת סבירות גרסת המשיבים לאירועים. יתר על כן, הדגיש בית המשפט כי אין זה מתפקידה של ערכאת הערעור לבחון מחדש את המחלוקת העובדתית והמשפטית כולה, אלא להבטיח כי הכרעתו של בית משפט קמא תעמוד למבחן. המשיבים חויבו לשלם את הוצאותיו המשפטיות של המערער.