ת"א 15001-11-17

תקציר

הנתבע בתיק זה הורשע בהוצאת דיבתו של התובע, בחדירה לפרטיותו ובהתנכלות לו. השופטת קיבלה את טענת התביעה כי הנתבעת מיררה את חייה של התובעת במשך מספר שנים, פשוטו כמשמעו, כי גייסה פעילים חברתיים שיפעלו למענה, וכי מעשיה - לרבות פרסומים בעל פה ובכתב המזהים את התובע, שהובילו להשפלתו בקהילתו - מהווים מספר עבירות לפי חוק איסור לשון הרע. בעוד שחלק מהאירועים שיוחסו לנאשם לא יכלו להיות קשורים אליה ישירות, די היה במעשיה ובפרסומים שביצעה עצמה כדי לבסס את האשמות. עוד קבע השופט כי טענת הנתבע כי התובע הוא בנה הביולוגי - שהיוותה את הבסיס לעיסוקה הבלתי פוסק בו - לא הוכחה. הנאשמת טענה כי מעשיה נופלים בגדר זכותה לחופש ביטוי, וכי היא פועלת לחשוף את מה שהיא רואה כ"פשעים נגד האנושות". עם זאת, השופט קבע כי זכותה של התובעת לפרטיות ולשלוות חיים גוברת על חופש הביטוי של הנתבעת, וכי מעשיה לא היו דרך סבירה להשגת מטרותיה. השופטת דחתה גם את טענות הנתבעת כי מעשיה מוגנים תחת הוראות שונות בחוק איסור לשון הרע, לרבות הגנות אמת הפרסום, פרסום בתום לב ומעשה של מה בכך. הנתבע לא עמד בדרישות להגנות אלה, וממילא לא פעל בתום לב. מבחינת הסעד, השופט הורה לנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך 50,000 ₪, וכן את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין של התובע, שהסתכמו ב-11,700 ₪. עוד קבעה השופטת כי נאסר על הנתבעת לזהות בפומבי את התובע כבנה, ליצור קשר איתו או עם משפחתו או לפגוע בפרטיותם בכל דרך שהיא.